|
|
עמוד:9
העלאה המונית על בואם של יהודי עיראק בשנות 50-ה בתוך שנים ספורות , מייד לאחר מלחמת 1948 וכינונה של מדינת ישראל , נעקרו , התפרקו והתפזרו מרבית קהילות היהודים בארצות ערב . יהודי ערב עקרו ברובם לישראל , כולל מספר קהילות שהגיעו כמעט בשלמותן ? אלה שלא פנו לישראל , התפזרו ברחבי תבל , ובעיקר במעצמות-האם הקולוניאליות לשעבר - צרפת ואנגליה - ובארצות אמריקה . העקירה לבשה במקרים רבים אופי של פינוי בהול , שהתנהל בתנאים של חשאיות ובתוך פרקי-זמן קצרים : יהודי עיראק , לדוגמא , למעלה 100 , 000-מ במספר , הוטסו לישראל בתוך שנה . ההעברה נשאה אופי של מבצעים כעין-צבאיים , והיתה בשליטה של מוסדות מדינתיים ישראליים , בראשם המוסד לעלייה . 'ב המבצעים זכו לשמות ציוריים , דוגמת "עזרא ונחמיה" ( מעיראק ) או "על כנפי נשרים" ( מתימן . ( העקירה היתה מלווה בהתערערות של הארגון הקהילתי היהודי . קיבוצים יהודיים שהיו בעלי מנגנוני הנהגה , רשתות חברתיות מגובשות , דפוסי פעילות כלכליים ממוסדים , מערכות חינוך , רשתות תקשורת ודפוסי ייצוג פוליטיים , מצאו עצמם נתונים להשפעתם של כוחות חדשים , שלעתים התחרו באלה הישנים , ולעתים פעלו במקביל להם , תוך ערעורם של קווי הסמכות , ההזדהות והנאמנות הישנים . בישראל , תהליכי התערערות המבנה הקהילתי של יהודי ערב לא זכו להתעניינות מיוחדת . המבנים הקהילתיים הללו , כמוהם כמרכיבים אחרים של החיים היהודיים בארצות ערב - נתפסו כשייכים לעולם ישן ומיושן , ואשר על כן , אך "טבעי" היה כי יפנו את הזירה עם המעבר לחברה "מודרנית . "
|
|