|
|
עמוד:339
לא ניתן היה להתעלם מן היסודות הדתיים והפרימורדיאליים , שנספגו לתוך הדת האזרחית בישראל . ( Liebman and Don-Yehiya , 1983 ) . 3 הדת היהודית היוותה את המכנה המשותף היחיד למהגרים מתרבויות וגזעים שונים . כן היא סיפקה דימוי מיתי של האוייב החיצוני המשותף , ה"גויים , " אשר נתפסו כמעט בתוקף הגדרה כאנטישמים , ואת האפשרות לחלק את האנושות באופן דיכוטומי בין יהודים וכל היתר . כך איפשרה הדת לתפוס את הסכסוך היהודי ערבי כשלב נוסף ב"מלחמת הקיום הנצחית" של היהודים . . 4 הדת היהודית היא אמת המידה היחידה לקביעת גבולות הזהות הקולקטיבית . כך למשל , אין במדינה כל חג המשותף לכל אזרחיה . כל החגים הנהוגים במדינה הם חגים דתיים למעט שלושה ימי מועד מטעם המדינה —יום הזיכרון לחללי צה"ל , יום העצמאות ויום השואה . יום הזיכרון הוא למעשה יום אבל יהודי ( למעט החללים הדרוזים והצ'רקסים ;( יום העצמאות הנחוג על ידי קבוצת הרוב במדינה מהווה לקבוצת המיעוט הפלסטינית בה יום זיכרון לחורבנה הפוליטי , ויום השואה גם הוא כמובן יום זיכרון יהודי . בעבר היה האחד במאי , חג העובדים , החג היחידי שיהודים וערבים יכלו לחוג במשותף . אך , ראשית , בהיותו חג מעמדי הוא לא היה משותף לכל , ושנית , מזה שנים רבות אין הוא בעל משמעות לקבוצה חברתית כלשהי . . 5 הדת היהודית סיפקה בסיס לגיטמציה למדינה . ככל שהסכסוך היהודי ערבי בכלל , והיהודי פלסטעי בפרט , החריף כך הלכה ונתגלתה במלואה בעיית הלגיטימציה של מדינת הלאום הכוללת אוכלוסיית מיעוט גדולה שאינה יהודית , והמצוייה באיזור שאינו יהודי ואינו אירופי . המענה הדתי לבעיה זו , המסתמך על "הבטחה אלוקית" ו"זכות אבות , " היה בשנים שלאחר מלחמת 1967 לאחד מבסיסי הלגיטימציה העיקריים של המדינה הישראלית , הן בביטויו הבוטים —כגון אצל "גוש אמונים" , ( Lustick , 1988 ) והן בביטויים רבים שנספגו לתוך התרבות הפוליטית הישראלית בכללה , Kimmerling ) . ( 1983 a אידיאולוגיות נוספות — בעיקר הסוציאליזם לגווניו , הלאומיות החילונית והליברליזם — היו בעלות חשיבות מרובה בגיבוש הזהות הישראלית , ובמידת מה היוו משקל נגד למרכיב הדתי בזהות זו . ( Kimmerling , 1985 a ) הסוציאליזם סיפק בתקופה הפורמאטיבית את האסקטיות , את הגישות השוויוניות והקומונאליות , ובעיקר את האקטיביזם הסוציופוליטי של ה"כאן ועכשיו . " הלאומיות העניקה את העטיפה הפוליטית ואת הכלים המוסדיים , הן ליסודות הדתיים והן לסוציאליסטיים , ונתנה משמעות מודרנית לתהליכי ההגירה ובניית מדינה שבשלהי העידן הקולוניאלי היו אנכרוניסטיים במידה רבה ( קימרלינג , . ( 1992 הליברליזם תרם את הגישות האוניברסליסטיות , העניק לתרבות המתהווה אוריינטציה מערבית , והקל ביותר על שמירת הקשר עם המרכז היהודי המתחרה בצפון אמריקה . מצד שני , אוריינטציה מערבית זו גרמה גם להגדלת המרחק בין היישות הפוליטית היהודית לבין סביבתה הערבית . למרות שבתוך הזהות הקולקטיבית הישראלית יהודית נתקיימו יחדיו כל ארבעת המקורות הללו , תוך מתח מתמיד אך גם תוך השלמה ביניהם , ברמה אחרת הן סיפקו בסיסים להיווצרות תת זהויות תרבותיות , שסביבן נתארגנו תרבויות משנה פוליטיות וחברתיות שונות , אשר התמודדו ביניהן על ההשפעה בחברה ועל משאביה . כך , בתקופה הראשונה נבנתה החברה והמדינה בדרך בעיקר על ידי קבוצות בעלות אוריינטאציה זהותית סוציאליסטית שהיו מעורבים בה יסודות לאומיים חילוניים . שותפים משניים
|
|