|
|
עמוד:317
את המדינה לכמעט חד לאומית , עם מיעוט ערבי שולי תחת שלטון צבאי . בעקבות השליטה הצבאית לאומית נזקק שלטון זה עצמו להוכחת עליונותו המתמדת . להרחבה צבאית , ולהשקעה במדיניות של כוח . המיליטריזם פעל כאן ככוח משחרר נגדי ( לאומי ) לסוציאליזם . מכוח הנצחון הצבאי חלו שינויים שהסוציאליזם שלל עקרונית כמו אקסטרנליזציה של הפליטים , נישול קרקעות לאומי , אקסקלוסיביות לאומית וכיו"ב , או שיכול היה להגיע לדברים דומים רק במהלך מאבק מעמדי קשה ובלתי בטוח . למשל , הנצחון הצבאי סיפק קרקע לאומית , כלומר בסיס מולאם למשק הלאומי בלי הלאמה . היהודים זיכו עצמם ברכוש ערבי רב , שלל המלחמה , וזה כשלעצמו מצב צבאי לאומי המטפח את הסיכון וההגנה הקולקטיבית בעקבות ההצלחה והרווח הקולקטיבי . שלטון סוציאליסטי חייב היה לפרק את המצב שנוצר על ידי מלחמת 1948 בכיוון של פתרון בעניין הפליטים , תמיכה במדינה פלסטינית שכנה ותמיכה בפירוז ונייטראליזציה אזורית ( התייחסויות כאלה לא חסרו גם בשיא המלחמה . ( שלטון סוציאליסטי מוכרח , ויכול היה , להיאבק בלאומיות המיליטריסטית בתוך עמו ולכפות ויתור על חלק גדול של הנכסים וההנאות שנפלו בחלקו של המנצח . אולם , הממלכתיות , בניגוד לסוציאליזם , נקשרה באופן חיובי ביותר לפתרון הצבאי של הבעיה הלאומית והיא פעלה למיסודו ולהגנה עליו על ידי הרחבתו במלחמות העתידיות . הלאומנות של הצד שכנגד והנחשלות הקולוניאלית המתמשכת של האיזור כולו היוו גורמים מסייעים . כמו כן , הסתייע המיליטריזם הישראלי במגמות דומות לאלה של האנגלים , הצרפתים והאמריקנים , הראשונים נלחמו מלחמת מאסף והאחרונים מלחמת חלוץ , למען מזרח תיכון נחשל , מונרכיסטי , ונשלט על ידן . אחרי זמן קצר ביותר היווה נצחונה של ישראל הדחף החזק ביותר לדבקות שלטונה במדיניות של כוח ביחסי העמים ( כולל אי הכרה בעם השני . ( העליונות הצבאית של ישראל סייעה להצלחה הגדולה שלה בקשירת סיוע חוץ . הממלכתיות , אם בזכות היותה תפנית ושלילה של הסוציאליזם ואם בזכות הפוטנציה הלאומית המיליטריסטית , הצליחה להפוך את סיוע החוץ היהודי , האמריקני והגרמני , למרכיב כלכלי מדיני קבוע ומרכזי שלה . ההצלחה הצבאית ומיסודה הפוליטי במדינה לאומית כמעט טהורה ובעלת נכסים , תרמו להרכז האמצעים והכוח שבידי הממשלה . אך ה"בטחון" היווה גם "ענף" בהוצאה הממשלתית , וההצלחה הגדולה של השלטון היתה קשירתו לסיוע החוץ . סיוע החוץ ניתן בתנאים מיוחדים במינם , לא קפיטאליסטיים — הרוב הגדול כ"מתנה , " הרוב ממוסדות ומממשלות לממשלה ולמוסדות המקומיים , והיווה תוספת סדירה של מקורות כלכליים בשיעור שנתי ממוצע של 20 % מהתל"ג . הסיוע במבנהו הלא קפיטאליסטי איפשר זרימה גדולה ומתמדת של סחורות יבוא למשק עני , ואיפשר לשלטון לתמרן בהצלחה בין הצריכה העולה , ה"בטחון , " ההוצאות לרווחה וההשקעות בפיתוח . שירטטנו את המודל של המערך הכלכלי מדיני כדי להסביר את הפנים המתפתחות הרב גוניות של מודל שלא סיפק "תותחים או חמאה , " אלא גם זה וגם זה וגם יותר . ההשקעה השנתית הגבוהה בחימוש ובבטחון , בשמירה ותגבור העליונות הצבאית , נעה בין המלחמה הראשונה , 1948 — והשנייה , 1956— סביב 7 % -5 % מהתל"ג , עד המלחמה השלישית , 1967 — עלתה ל , 10 % ובשנות השבעים והשמונים קפצה ל 35 % -2096 מהתל"ג . השיעורים האבסורדיים של ההוצאה לבטחון , בעיקר אחרי המלחמה השלישית
|
|