|
|
עמוד:288
פירוק הפלמ"ח , שתוכנן כנראה עוד מראשית המלחמה ( סוף ( 1947 ובוצע בסוף , 1948 הפך מייד לסמל המובהק ביותר של השינוי הפוליטי . תרומתו של הפלמ"ח לנצחון היתה מכרעת . צמיחתו ומנהיגותו היו מזוהים עם תנועת הקיבוץ המאוחד ועם מפ"ם . הפירוק , שנעשה בפקודת ראש הממשלה , שר הבטחון וראש מפא"י—בן גוריון — הוצג כמדיניות ממלכתית אנטי כיתתית וכיו"ב . רוב המנהיגים מפקדים אידיאולוגים שהיו קשורים בפלמ"ח שנים רבות סולקו מהעמדות הצבאיות והפוליטיות ( אלון , ; 972 : 1956 . ( Perlmutter . 1969 : 59 אין ספק שחיסול מתחרים תוך פירוק כוחות והאחדה ביורוקרטית הודגמה בצורה הבוטה ביותר בפירוק הפלמ"ח , אולם זו היתה השיטה בכללה . הצלחה דומה היתה למפא"י , למשל , בשבירת כוחו הפוליטי של השמאל ( כולל הקומוניסטים ) בוועדים ארציים ובמקומות העבודה הגדולים בהם היה לשמאל רוב . הדוגמה הידועה ביותר היא שבירת איגוד הימאים ( אדרת ובקר , . ( 74-70 : 1955 השלטון המדינתי והאמצעים שעמדו לרשות המנהיגות המפא"ית חיזקו מאוד את כוחה של המפלגה במקומות העבודה , במועצות הפועלים ובמנגנון ההסתדרותי . אלא שבאותה עת וכתוצאה מאותו שימוש באמצעים הממשלתיים להבסת השמאל , ירד מאוד מעמדה של ההסתדרות עצמה ביחס למשרדי הממשלה , וראשיה היו בעמדות המתנה למישרות מיניסטריאליות או מוניציפאליות גבוהות ( יערי ; 111-117 : 1956 ( 1972 ) , . ( Medding , 1972 : 235-55 עוד פחות שמרה ההסתדרות על עצמאותה הפוליטית כלכלית ביחס למשרדים הכלכליים של הממשלה , ובעיקר ביחס למדיניות שכר , תעסוקה וסובסידיות , שהתקבלה לרוב כתכתיב ממשלתי . ההסתדרות לקחה על עצמה ל"רסך את מה שהוגדר בשביתות "פראיות . " הפילוג בקיבוץ המאוחד , עם כל היותו פרשה בפני עצמה , היווה אחד מהשיאים באותו תהליך ממלכתי של חיסול והשתלטות על נכסים תנועתיים ( הדרי , ; 256-57 : 1961 גל , . ( 260-250 : 1961 תחת הממשלה השנייה ( 1952 ) בוטל זרם העובדים בחינוך ( אך הוכרה עצמאותו של החינוך הדתי ) ונאסרה פעילות תנועות הנוער השמאליות במסגרת מערכת החינוך . ( Bentwich , 1965 ) כיוון השינוי ועוצמתו היו צמודים לאירוע ההיסטורי של המעבר למדינה . מנהיגות מפא"י השתמשה בכוח המדינתי — מישרות , תקציבים וחוקים—לא כדי לחזק את האלטרנטיבה הסוציאליסטית , אלא דווקא כדי להשתחרר ממנה . זו היתה המדיניות ביחס לצבא , להסתדרות , לחינוך , לקיבוץ ובכלל , ובאותו שלב מוקדם בשלהי , 1948 קבעה מפא"י את המדיניות ביחס לפליטים הערבים והטילה על הנשארים ממשל צבאי . מושג המדינה או העצמאות המדינית שאומץ על ידי מנהיגות מפא"י הדגיש את עליונות מדינת הלאום ובמקרה זה המדינה היהודית , ככוח שמעל לניגודים מעמדיים , מפלגתיים , עדתיים ולאומיים , וכבעל כושר לחסלם או לשלוט בם . ההערצה הרעיונית , ובמיוחד הפוליטית מעשית , למדינת הלאום לא התפתחה אולי בדיוק לאידיאולוגיה לאומנית , אבל בוודאי למשהו קרוב לזה , שנודע בשם המקומי ממלכתיות . בן גוריון , המנהיג ההיסטורי של מפא"י וראש הממשלה הראשון ( עד , 1963 להוציא שנתיים ) טיפח את הממלכתיות במאבקו בסוציאליזם כהשקפה פוליטית משחררת . המדינה תפסה את מקום האינטרנציונליזם והעם את מקום המעמד . בשם הנאמנות לעצמה , למדינה , ולעם נתנה הממלכתיות הכשר למפלגת השלטון הפועלית לשחרר עצמה מהמחוייבות שלה לסוציאליזם ומהמיגבלות הפוליטיות הכרוכות בכך , אם בהרכב הממשלה , ביחסי העמים , במבנה הצבא , או במדיניות חוץ .
|
|