|
|
עמוד:280
ופלוראליסטית , או מ '' חברה מסורתית משיחית למדינה מתועשת ויצרנית" . ( Segre , 1971 : 2 ) בהסברים אלה ודומיהם הסוציאליזם הוא מעין מושג נרדף ל"משיחיות , " "כריזמטיות , " "מסורתיות , " "וולונטאריות , " "נזיריות" ( המונח השכיח הוא אסקטיזם , ( "חלוציות , " או גילוי של "מרד נעורים , " או של שלב התפתחותי מוקדם תחת " אליטה פרטיקולארית , " או "סולידריות מכאנית , " שהפונקציה שלו היתה לייצר "אתוס לאומי . " המישוג הפונקציונליסטי ( ולעתים הפסיכו פונקציונליסטי ) מתעלם , לדעתנו , מהפעולה החברתית המגמתית , ( praxis ) ובכך מחמיץ את הבנתה והסברתה של האלטרנטיבה הסוציאליסטית כייחוד הסגולי של החברה הזאת . בהסתכלות רחבה , עם זאת , אלטרנטיבה זו היא אף ביטוי להיות הציונות תנועה לאומית אירופית מאוחרת , 7 שהתפתחה בנסיבות של מאבק חריף בין קומוניזם לקפיטאליזם . כסיכום להערה המושגית תיאורטית , נציין שני תנאים שהסוציאליזם הציוני התפתח תחת מיגבלתם , או במסגרתם / השלטון היה בידי מעצמה אימפריאלית , והמנהיגות הערבית התנגדה לציונות ולגידולו של המיעוט היהודי . ראשיתה של הלאומיות הערבית הפלסטינית הושפעה במידה רבה מבית הגידול ההיסטורי שלה , איפרכיה במשטר אימפריאלי אגררי , ששלט באמצעות שכבה מקומית דקה של בעלי מישרות , קרקעות וזכויות , שתחתיה היתה השכבה הרחבה של הפלאחים והאריסים . היחסים האגרריים הםמי פיאודליים השתמרו במידה רבה בתוך התנועה הלאומית ובעיקר במנהיגותה , ושימשו בלם בפני שינויים פוליטיים , כולל אלה שהוכנסו על ידי הכובשים האנגלים או מתוך המגע עם היהודים ( רוזנפלד , . ( 1978 בכל מקום בו הופיעו תנועות סוציאליסטיות —מפלגות , קבוצות , איגודים , חוגים ומנהיגים — הם נקשרו למאבק פוליטי , חברתי ורעיוני , בניצול , בשלטון עם בעם , בעליונות מיליטריסטית ובהפרדת לאומית . גם התנועה הסוציאליסטית היהודית בפלסטינה א"י היתה מודרכת על ידי עקרונות ושאיפות אלה . לכן נשאלת השאלה באיזו נקודה נעצרה הציונות הסוציאליסטית ? במונחים של מה שידוע ( והרבה מאוד לא רק שנוי במחלוקת אלא ממש לא הגיע למחקר ראשוני , ( התשובה היא שהמחוייבות לסוציאליזם נעצרה בגבולות הלאומיים וחרגה אך מעט אל מעבר לקווי ההפרדה בין שני העמים . פרט לקבוצות קטנות , פיתחו רוב הזרמים הפוליטיים בתנועה התייחסות אופטימית מאוד לפיתוח כלכלי וחברתי , לאפשרויות שנפתחות באמצעותו לריבוי וציפוף של האוכלוסיה , לחקלאות , לתחבורה , לעיור ועוד , לרווחת שני העמים . חשוב מכל , הפיתוח היה תלוי בהעברת אמצעים נוספים ובהשקעת מאמצים ארגוניים , טכניים ואחרים מצד היהודים . כלומר , הפיתוח צריך היה להיעשות על חשבון היהודים ולרווחת שני העמים . ההשקפה שהפיתוח הוא לטובת הכל היתה ללא ספק נוחה לניווט בין ההגבלות שנבעו מהאינטרסים של השלטון הבריטי לבין אלה שנבעו מההתנגדות הערבית . עם זאת , עמדה השקפה זו בהתאמה רבה לצרכי הצמיחה של ההתיישבות היהודית המקומית , כמו גם לאופן ההסתכלות האופטימי והאנטי מלתוסיאני , שהיה אופייני לסוציאליזם הכללי . ייתכן גם שההגשמה הפועלית היתה סיבה טובה להעדרותה היחסית של הנימה הפטרונית השכיחה במפגשי פרוגרס בין אירופים וילידים ( פרויס , . ( 1927 אפשר לומר שהלאומיות הציונית הסוציאליסטית שאבה את תכניה והתפתחה בעיקר מתוך זיקות של שלילה וניגוד ללאומיות הבורגנית והימנית , הן זו שהיתה מאורגנת ובעיקר זו שבפוטנציה כלכלית ומדינית שב"סטיכיה" בכל חברה . הלאומיות הימנית הוגדרה , כמקובל בעולם , כבעלת אינטרסים חברתיים צרים , נחשלים , נצלניים ומעמדיים
|
|