|
|
עמוד:265
בהן על ידי רשויות מקומיות ערביות ומקצה מהאדמות להתנחלות יהודית . הממשל הצבאי גם לוחץ על בעלי חזקה ללא בעלות פורמאלית , מפקיע אדמות ערביות פרטיות וסוגר אדמות פרטיות מפני שימוש על ידי בעליהן , כדי ליצור עליהם לחץ למכור למתנחלים יהודים . בתקופה שקדמה למדינה היתה ההתנחלות אמצעי להפיכת בעלות פורמאלית על קרקע שנרכשה לבעלות ממשית , לנטילת חזקה על אדמה באמצעות עבודה וקיום נוכחות עליה . ( Kimmerling , 1983 b ) להתנחלות יש , לכן , לצד היבטיה הכלכליים והיבט קליטת העלייה , גם מימד פוליטי אסטראטגי של כיבוש . בעלות פורמאלית לא הורגשה כמספקת בתנאי חוסר ריבונות וצריך היה לבצרה על ידי חזקה ישירה . הקצוות הקיצוניים של האיזור היהודי הותוו על ידי התנחלויות הספר שלהם . ב 1920 היו 51 יישובים חקלאיים יהודיים ובסוף תקופת המנדט הבריטי , ב , 1948 היו . 302 הצורות המיוחדות של ההתנחלות הציונית שהתפתחו בפלסטינה גם הן תוצאת התפתחות הסכסוך . לערים התייחסו בבוז , הן קדמו לקולוניזציה הציונית ולא נתפסו כממלאות תפקיד התנחלותי . המושבות היו הצורה המוקדמת של התנחלות ציונית , בעיקר על אדמות שניקנו באופן פרטי ושעובדו באופן פרטי בעזרת עבודה שכירה . הקמת מושבות חדשות הופסקה מאוחר יותר בגלל המשברים הכלכליים והחברתיים שהתרבו בהן . ב 1949 היו 85 מושבות . שתי צורות חדשות של התנחלות שפותחו בפלסטינה הם הקיבוץ והמושב . הקיבוץ , קואופרטיב יצרני וצרכני המבוסס על עקרונות קהילתיים , התאים במיוחד כצורת התנחלות בתנאים קשים וחוסר בטחון . האידיאליזם של חבריו , והאינטימיות של קבוצה קטנה מלוכדת , הפכו אותו למסדר מיסיונרי המחבר יכולת יצרנית וצבאית . הקבוצות היו חוד החנית של ההתנחלות הציונית . ב 1947 היו 148 קיבוצים , אוכלוסיית הקיבוצים הגיעה ל 7 . 5 אחוזים מהאוכלוסיה היהודית , נקודת השיא בשיעור אוכלוסיית הקיבוץ באוכלוסיה הכללית . המושבים מבוססים על אדמה מולאמת , על יחידות משפחתיות — במקום קהילתיות , והם משתמשים בעיקר בעבודה עצמית ולא שכירה . הם מצרפים עזרה הדדית וקואפרציה בציוד ובשירותים אבל הם משפחתיים בצד הצרכני . גידול ההתנחלות היהודית הותווה על ידי קיבוצים , אך המילוי של הטריטוריות נעשה בעיקר באמצעות מושבים . מ 1921 ועד 1948 הוקמו 94 מושבים ( המספרים לקוחים מאפרת , ; 1981 גבתי , ; 1981 ביין ופרלמן , ; 1982 גורני , . ( 1983 משמעות ייסוד המדינה הציונית היתה , שמעתה אפשר היה להגשים את ההתנחלות לא רק באמצעות מנגנון השוק אלא אף באמצעות חקיקה ואכיפה ליגאלית של חוקים . אופקים חדשים נפתחו , ונוצלו במלואם , על ידי הפחתת האוכלוסיה הערבית ועל ידי תפיסת אדמה ורכוש ערבים . ואף על פי כן , המדינה הריבונית החדשה והטריטוריה המורחבת שלה , מעל ומעבר להחלטת האו"ם על החלוקה , לא זכתה בהכרה על ידי מדינות רבות , ואפילו אלה שהכירו בה , לא הכירו , במקרים רבים , בגבולות הדה פקטו שלה כלגיטימיים ( אי הכרה זו נמשכת עדיין —למשל אי ההכרה בירושלים כבירת ישראל . ( המדינות הערביות השכנות לישראל חתמו הסכמי הפסקת אש איתה , לא שלום , ולא הכירו בגבולותיה . גם הפליטים הפלסטינים ששאפו לחזור , או לנקום , ועודדו על ידי מארחיהם — מדינות ערב , המשיכו להסתנן מדי יום דרך הגבולות . תנאים אלה . אי הכרה בינלאומית ומצב בטחוני רעוע הצטרפו לגורם נוסף — גל העלייה העצום , שהביא לישראל 700 , 000 יהודים במשך שלוש שנים ( 1948-51 ) והגדיל את האוכלוסיה היהודית פי שניים או יותר . את העולים הללו צריך היה לקלוט , כלומר לשכנם ולמצוא להם תעסוקה .
|
|