|
|
עמוד:251
הערבים ב"מיכאל שלי , " למשל , המוצגים במסגרת זרם התודעה של הפרוטגוניסטית , אינם משמשים תפקיד נראטיבי כלשהו מלבד השיקוף והמטאפוריזציה של האני הפנימי הדיוניסי המדוכא של הפרוטגוניסטית , והתיסכול הרומאנטי שלה לנוכח קיומה האפור ונטול ההשראה . הנוכחות הערבית חודרת לתוך מרחב ההזייה של הסובייקטיביות היהודית ישראלית , אך היא אינה משמיעה קול פוליטי או לאומי . בשנות ה 70 עלו גם נשים במאיות , שנטו , כמו הבמאים הגברים , להבליט נושאים של ניכור וחיפוש אחר זהות . הקולנוע האישי מציג עולם סגור הממורכז במערב , תוך דחייה של דיאלוג אותנטי עם המזרח . יתרה מזאת , ההתמקדות בנשים איננה , לרוב , פמיניסטית במפורש . סרטיהן של הבמאיות מציירים עולם של נשים אשכנזיות בנות המעמד הבינוני הגבוה , תוך שהן משעתקים את הפרספקטיבה הלאומית , העדתית והמעמדית ההגמונית . "אלף נשיקות קטנות" , ( 1982 ) למשל , מקדם הזדהות עם האלמנה האשכנזיה , הבורגנית והאלגנטית , המתמודדת עם משבר בחייה . באמצעות מיזנסצנה מתוחכמת מבחינה חזותית ותנועת מצלמה מתוחכמת , הצופה מובל להזדהות עם עולמה ה"מורכב" של האלמנה , העומד בניגוד לעולמה המצומצם , החודרני והחומרני של העוזרת , שכל עניינה הוא בנטילת אוכל ובגדים מבעלת הבית , והמגלה חוסר רגישות מוחלט למצבה הרגשי של האלמנה . כיוון שהסרט צולם בחלקו באיזור מאוכלס במזרחים , העדרם הבולט של מזרחים ( להוציא את העוזרת ) מן הסרט יוצר "העדרות מבנה" . ( structuring abscence ) "אלף נשיקות קטנות" מקפיד באופן שיטתי על אווירה היגיינית ומודעת לעצמה של יופי אמנותי , והוא משתמש לשם כך בארכיטקטורה של הסביבה —אך מחסל כל רמז לתושביה . כמה מפיקים מזרחים קראו תיגר על השטחיות והפסיביות המיוחסים לנשים מזרחיות ; בולטים שבסרטיהם הם "הבית ברחוב שלוש" ( 1973 ) ו"אור מן ההפקר" . ( 1973 ) בראשון , קלרה , אמה של הפרוטגוניסטית , עובדת כעוזרת בית —והיא זוכה ליחס מבין , שהוא נדיר בקולנוע הישראלי ; הדבר נעשה באמצעות מנגנונים של יצירת הזדהות . הצגתה כאן עומדת בניגוד למה שקורה בסרטים ישראליים אין ספור , שבהם העוזרת משמשת כקישוט של המעמד הגבוה ומוצגת מנקודת הראות של מעסיקיה ( ובמאיה , ( בין אם מדובר בדמות שולית בסרט ובין אם בדמות מרכזית . לעומת זאת , "הבית ברחוב שלוש" מקדיש את מרבית הזמן הנראטיבי של קלרה לאירועים בביתה . הסרט מציג אותה בטריטוריה שלה , שם היא עצמאית ואף ה"בוסית" של ילדיה . תיאור העומק הרגשי של קלרה נקי מיחס מתנשא ומעורר הזדהות עם מאבקה כאם אלמנה העובדת לפרנסתה . התמונה בה רואים את קלרה שוטפת את הריצפה מוצגת לא מזווית הראייה של בעלת הבית אלא מזו של בנה , הפרוטגוניסט , המזדהה עמוקות עם תחושות הבושה והפגיעה שלה , הזדהות המודגשת על ידי צילום מקרוב של פניו . ההשפלה שלו מוחרפת עם כניסתה של הגב' גולדשטיין , בעלת הבית , כיוון שהערותיה מדגישות את תלותה המכאיבה של אמו . גם ב"אור מן ההפקר" נוכחות האשה המזרחית היא משמעותית , למרות שתפקידה אינו מרכזי . כאשר נציגי המימסד פורצים לשכונת עוני מזרחית כדי לבצע את משימתם — הריסת בית שנבנה ללא רשיון —האשה המזרחית היא זו המביעה מחאה . בסיקוונס המציג את הריסת הבית בידי פקחים ושוטרים , שכנתו של הפרוטגוניסט היא זו ההופכת לדוברת של הקהילה המזרחית , ומטיחה בנציגי הרשות : "כשהילדים שלנו נלחמים בערבים זה בסדר , אבל לאף אחד לא איכפת איפה הם גרים ! מה איכפת לממשלה הזאת ! קדימה , לכו תביאו ותוהים מרוסיה " . ..
|
|