|
|
עמוד:236
ל"גאולה" בידי גברים . חינוך זה הופך את הנשים ל"קורבנות מתאימים" של גברים אלימים : אשה בעלת דימוי עצמי גבוה והבטוחה בערך עצמה לא תהיה "קורבן מתאים" — היא לא תקבל מכות מבלי להגיב , וגם לא תשאר נשואה לבעל אלים . . ה"מזוכיזם של נשים" איננו אלא חוסר יכולת להתגונן בפני האלימות , בגלל חולשות פיזיות ונפשיות שמקורן בחינוך האשה . כאשר האשה היא בעלת דימוי עצמי שלילי היא לא מאמינה שהיא מסוגלת להתנגד לאלימות בעלה , והיא גם לא מאמינה שהיא יכולה לחיות בלעדיו . היא לא מרגישה שהיא אדם שלם בפני עצמה , ולא רואה לפניה אפשרות אחרת מלבד החיים במשפחה . האשה תפחד להתמודד עם הבלתי ידוע : החיים עם בעל אלים הם אולי הרע במיעוטו . מן הדיון עד כה עולה כי הכאת נשים הינה תופעה הנובעת מן המעמד הנמוך של האשה בארץ — ובמרבית החברות הידועות לנו . אותם הגורמים המקיימים את אי השוויון בין המינים גורמים גם לקיום תופעת האלימות נגד נשים : מוסד המשפחה , מוסדות החינוך , מוסדות המדינה , מוסדות הדת . כידוע יש הבדלים בן המוסדות הללו בחברות או בקבוצות שונות.- החוקים של הדתות או של המדינות השונות שונים אלה מאלה , ומעמד האשה במשפחה איננו זהה בכל החברות—גם אם הוא נמוך בכולן מזה של הגבר . כתוצאה מכך סביר להניח כי יש הבדלים בשיעורי האלימות נגד נשים , ובסוגיה , בין חברות או קבוצות שונות . סביר להניח כי הדרכים בהן מממש כל גבר וגבר את עליונותו כלפי האשה איתה הוא חי משתנות ממקום למקום או מקבוצה לקבוצה , במקביל להבדלים הקיימים במוסדות החברתיים . אולם בכל החברות הידועות לנו האלימות היא אחת הדרכים השמורות בידי הבעלים לממש את עליונותם — ובכל החברות בהן נחקר הדבר , כפי שראינו לעיל , אכן דווח על שימוש נפוץ בדרך זו . מכאן שהאלימות היא תוצר של יחסים בלתי שוויוניים בין המינים שהתפתחו בכל אותן החברות הידועות לנו —ולא תופעה המייחדת את המוסדות של קבוצה , עדה או לאום זה או אחר . אין לנו כל יסוד להניח כי אימוץ אורחות חייה של חברה זו או אחרת יביאו להיעלמות האלימות —שכן חברות לא אלימות אינן בנמצא כיום . הבעייה שאיתה עלינו להתמודד , על כן , איננה המוסדות החברתיים של קבוצה , עדה או לאום זה או אחר—אלא אי השוויון בין המינים , הקיים בכל החברות בנות ימינו . מה עלינו , הנשים , לעשות ? הכאת נשים היא סימפטום של מעמדה הנמוך של האשה בחברה . אי אפשר לשים קץ להכאה ולצורות אחרות של אלימות מצד הבעלים בלא לשנות את מעמדה החברתי של האשה . השינוי נעוץ בנו עצמנו , כנשים . עלינו לשנות את תודעתנו ; עלינו להתארגן לדיון במצבנו ולשינויו . עלינו לחנך את בנותינו להיות שוות בכל דבר לבנינו . עלינו לקרוא תיגר על המוסדות הגבריים המנציחים את מעמדנו : המשפחה הדו הורית בעלת חלוקת התפקידים המינית הבלתי שוויונית ; בתי הספר המכינים את הבנים לעבודה , ואת הבנות למשפחה ; החוקים אשר מתייחסים אל האשה כפחותה בערכה ואשר אינם מעניקים הגנה לאשה הנשואה מפני בעלה ; המשטרה אשר אינה מגינה על האשה הנשואה ; הרבנות ובתי הדין הרבניים המפלים את האשה לרעה ; המעסיקים , גדולים כקטנים , המגדירים "עבודת נשים" כפחותה בערכה ובשכרה מעבודת גברים .
|
|