|
|
עמוד:65
שמעמיד בפנינו גורני היא לראותן כלא מציאות , כלא הווה , מכיוון שלא היו דומינאנטיות . דהיינו , ההיסטוריוגרפיה של גורני איננה מאפשרת לנו לענות על השאלה ההיסטורית המעניינת ביותר —כיצד ואיך התרחש השינוי ההיסטורי שתנועת העבודה מייצגת . הורוביץ וליסק נוקטים בגישה דומה לזו של גורני , אם כי הם עושים נסיון להתעלות מעל ההבחנה בין אידיאולוגיה למעשה . הם עושים הבחנה בין המימד הפונדמנטלי והמימד האופרטיבי של אידיאולוגיות , כאשר "המימד הפונדמנטלי מתייחס למטרות הסופיות ולאופקים הרחבים של מימוש האידיאולוגיה ואילו המימד האופרטיבי עוסק בעקרונות המנחים את הפוליטיקה בפועל . " והם מוסיפים : "הבחנה זו נראית כעדיפה מההבחנה בין גישה 'אידיאולוגית' וגישה 'פרגמטית . ' המימד האופרטיבי גם הוא אידיאולוגי מפני שהוא מתייחס לפעולה חברתית מאורגנת ולמערך של רעיונות המשפיע עליה" ( הורוביץ וליסק , . 181 : 1977 הדגשה במקור , ש . ס . ( . לכאורה , יש כאן שוני . למעשה , בבחינה של השימוש אשר הורוביץ וליסק עושים בקטיגוריזציה זו , מתברר כי אין זו אלא אותה גברת בשינוי אדרת . ניקח כדוגמה את הקטע הבא : המשאבים והמאמץ שאפשר היה לגייס לא היו בלתי מוגבלים ולא ענו על מלוא תביעותיה של האידיאולוגיה , שהיו מעורבים בה יסודות אוטופיים בולטים . עם זאת , השפיעו יסודות אוטופיים אלה על יצירת צורות אירגון חברתי יחודיות שנהפכו לסימן היכר של היישוב היהודי כדוגמת הסתדרות העובדים , הקיבוץ והמערכת המסועפת של מוסדות לאומיים הפועלים על בסיס וולונטרי ; אלא שיסודות אלה , שהיו בעלי גוון פונדמנטלי , אי אפשר היה לתרגם ללשון של צווי עשה אופרטיביים , אלא בדרך של ויתורים ופשרות . על רקע זה נוצרו סתירות בין התביעות המקוריות של האידיאולוגיה וביטוייה הפוליטיים והחברתיים בתהליך ההגשמה . האידיאולוגיה הצרופה הוסיפה להיות מכשיר חינוכי בתהליכי הסוציאליזציה הפוליטית ומניע רב עוצמה להזדהות תנועתית . ( הורוביץ וליסק , ( 219 : 1977 נשים לב שכמו שאר המחברים , אין הורוביץ וליסק מקפידים על ההבחנה בין אידיאולוגיה ואוטופיה , והם משתמשים בשתיהן בערבוביה . אולם לא זו הבעייה העיקרית שלפנינו . השאלה המרכזית כאן היא במה עוסק התרגום : אם התרגום הוא תרגום מהמימד הפונדמנטלי לאופרטיבי , הרי שהפונדמנטלי איננו הסופי אלא העכשווי ; דהיינו , שהסופי איננו אוטופיה , במובן של לא קיים במציאות , אלא מציאותי , במובן שניתן לקיימו במציאות . שהרי אם אין זה כך , והסופי הוא כמות שהוא נשמע , דהיינו , מתאים לזמן הרחוק , אך לא לכאן ולעכשיו , אין כלל צורך בתרגום . נותרת השאלה מדוע הפשרות , ומה הקשר בין תרגום לבין פשרה . אם אי אפשר לתרגם ללא פשרה , פירושו לא שיש בעיות תרגום , אלא שיש בעיות ביצוע , הגשמה . מסתבר שהבעיות שבתרגום נובעות לא מכך שהמימד הפונדמנטלי של האידיאולוגיה הוא סופי , אלא מכך שיש כוחות חברתיים עם רעיונות אחרים . בדרכם הם , חוזרים אם כן הורוביץ וליסק לבעייתו של גורני , המזהה מציאותיות עם הצלחה . מה שהצליח ( הוגשם תוך כדי פשרה ) הוא אופרטיבי ( מעשי , מציאותי ;( מה שלא הצליח ( לא תורגם ) פירושו שהוא פונדמנטלי , אוטופי ( לא מעשי , לא מציאותי . (
|
|