|
|
עמוד:59
כאל אידיאולוגיה טוטאלית , במובן של מנהיים , דהיינו , כלל הרעיונות המאפיינים מעמד או תקופה , ולערוך את העימות בין אידיאולוגיה זו לבין המציאות לאורך כל תקופת היישוב . זוהי הדרך בה הולך גורני . הברירה השנייה היא לראות את האידיאולוגיה הציונית סוציאליסטית כאוטופיה , במובן של מנהיים , דהיינו , כפריצה מחשבתית אל מעבר למציאות של תקופה מסויימת , ולעקוב אחר תהליך הרוטיניזציה של האידיאולוגיה , דהיינו , תהליך התאמתה למציאות . זו הדרך בה הולך אייזנשטאדט , בדרך כלל . מבחינת התוצאה הסופית , אין הבדל עקרוני בין אייזנשטאדט וגורני — אצל שניהם יוצאת המציאות כאשר ידה על העליונה . ההבדל מתבטא בתפיסת התהליך הכולל : בעוד שאצל גורני מדובר בהתאמה מתמדת בין המציאות והאידיאולוגיה , אצל אייזנשטאדט מדובר כתהליך איטי אך רצוף של שחיקה של האוטופיה . הבדלים אלה מקורם בהבדל רחב יותר בין העבודות של השניים : בעוד גורני עוסק רק בתיאור השינויים באידיאולוגיה , אייזנשטאדט בונה הסבר מקיף של דפוסי ההתפתחות של החברה היישובית . אלא שבהתייחסויות הקונקרטיות של השניים לאידיאולוגיה הציונית סוציאליסטית לא ניכר הבדל עקרוני . אף אחד מן השניים לא עורך בירור עקרוני בסוגיה זו , ולא מציין באיזו משתי האלטרנטיבות המנהיימיות הוא בוחר , ומדוע . המונחים בהם הם משתמשים דומים , ותיאור ההתמודדויות הקונקרטיות גם הוא דומה . הגישה ה"אוטופית" של אייזנשטאדט מצטיירת מן האלמנטים הוובריאניים שבניתוחו—הבלטת תהליכי רוטיניזציה — יותר משהיא מתבהרת מדיון ישיר 5 בפרובלמטיקה של אידיאולוגיה . מעבר להבדלים עקרוניים אלו , אשר , כאמור , אינם באים לידי ביטוי רצוף ועקבי בספרים השונים , מציגים כל המחברים את האידיאולוגיה הציונית סוציאליסטית בצורה דומה . אליבא רמחברים אלה , אידיאולוגיה זו מקורה הראשוני זר—ברעיונות שרווחו בתחילת המאה במזרח אירופה —והיא יובאה לארץ על ידי אנשי העלייה השנייה . עולים אלו נתנו לה את גיבושה הסופי , בסידרה של כתבים והחלטות אשר הפכו להיות הדוגמה של תנועת העבודה מאז ואילך . אולם דוגמה זו , בעומדה מול המציאות הארץ ישראלית , נתבררה כבלתי מתאימה . נוכח מצב זה , נקטו אנשי העלייה השנייה —ולאחריהם אנשי העלייה השלישית והרביעית — בסדרה של צעדים שפירושם היה התפשרות עם המציאות . חל , אם כן , מעבר מדוגמאטיות למעשיות . מעבר זה הוא אשר איפשר לגשר על הפער בין האידיאולוגיה למציאות . תהליך גישור זה , המתואר על ידי המחברים שלנו כהתפתחות או כהתפקחות , הוא אשר איפשר הקמתה למעשה של החברה היהודית בישראל כפי שאנו מכירים אותה . הנקודה הראשונה בעלת חשיבות היא שאלת מקורה הזר של האידיאולוגיה . לדברי הורוביץ וליסק , "בחינת ההשפעות של זרמים אידיאולוגיים על תנועות פוליטיות ביישוב היהודי בא ^ ישראל מלמדת , כי האידיאולוגיה הפוליטית והחברתית של תנועות אלו הושפעה בעיקר מדגמים אידיאולוגיים שמקורם בסביבה הלא יהודית" ( הורוביץ וליסק , . ( 218 : 1977 שפירא מציין כי "אין ספק שמייסרי אחדות העבודה , שעברו את תקופת התבגרותם ברוסיה , הושפעו מהתרבות הפוליטית הרוסית ומהאידיאולוגיות והמבנה של האירגונים הפוליטיים בארץ מוצאם" ( שפירא , . ( 32 : 1975 היותה של האידיאולוגיה זרה , מיובאת , מספק למחברים שלנו נקודת מוצא נוחה ביותר לדיון שלהם , בהתחשב בהבחנה התיאורטית העומדת ביסוד גישתם — בין אידיאולוגיה למציאות . הנה יש לנו הבחנה "טבעית" שההיסטוריה עצמה מספקת לבר — האידיאולוגיה באה משם , מן החוץ , בעוד שהמציאות היא כאן , בארץ ; לא יכול להיות
|
|