|
|
עמוד:55
של המנגנון המנהיג של תנועת העבודה . לבסוף , הורוביץ וליסק נותנים תיאור מקיף של המערכת הפוליטית היישובית תוך שימוש בטרמינולוגיה של מדעי החברה בני זמננו . עם כל השוני בין העבודות . ניכרת בכולן עמדה דומה ביחס לשלוש נקודות מרכזיות , אשד סביבן יתמקד הדיון שלי : ראשית , ההגדרה של הפרוייקט הציוני סוציאליסטי כ"אידיאולוגיה" — ובחירה באינטרפרטציה המנהיימית של משמעותה של אידיאולוגיה ; שנית , ראיית תקופת היישוב כנידבך בבניין של החברה הישראלית הנוכחית ; שלישית , ראיית היישוב היהודי בארץ ישראל כיחידת ניתוח מספיקה להבנת תהליכי התהוותה של החברה הישראלית . ניגש לדיון בכל אחת מן הנקודות הללו בנפרד . הפרוייקט הציוני סוציאליסטי כ"אידיאולוגיה" הדיון בגישתם של המחברים שלפנינו ל"אידיאולוגיה , " הוא אולי החשוב ביותר , מכיוון שמושג זה משמש אותם בהתייחסות למהות של הפרוייקט הציוני בכללותו , ולמהותה של הציונות הסוציאליסטית בפרט . החתירה לעצמאות מדינית , לשיבה לארץ ישראל , להפיכת הפירמידה , להקמת חברה שוויונית , לקולקטיביזם ושיתופיות — נתפסים אצל המחברים שלנו כנובעים מ"אידיאולוגיה . " כדברי הורוביץ וליסק : ... " החברה היישובית בבחינת קולקטיב בעל זהות משל עצמו קמה מכוח דחף אידיאולוגי" ( הורוביץ וליסק , . ( 180 : 1977 ויותר מאוחר : "גם ( האירגון המוסדי של חיי החברה היישובית ) לא היה בעיקרו פרי מורשת נתונה של עבר היסטורי , אלא תולדת פעילות מכוונת ומודעת של תנועות שהתארגנו על בסיס של מכנה משותף אידיאולוגי" ( שם , . ( 180 אייזנשטאדט מסכים עמם בהערכה זו . בדברו ספציפית על אנשי העלייה השנייה , הוא אומר : " האידיאולוגיה שחושלה על ידיהם נעשתה נקודת המוצא בשידוד המערכות החברתי והמוסדי של היישוב " . .. ( אייזנשטאדט , . ( 11 : 1967 ומאוחר יותר : "אפשר לומר שתקופת העלייה השנייה היתה , כתולדות התפתחותו של היישוב , התקופה שבה הפעילות החברתית , המדינית והאירגונית היו טבועות במידה רבה מאוד בחותם יצירתם של ערכים , פירושם והרגשתם" ( שם , . ( 15 מעמד חשוב זה שהמחברים מעניקים לאידיאולוגיה —היסוד המייסד של החברה היהודית החדשה בישראל —מחייב דיון בתפיסתם את המושג . כל המחברים משתמשים במושג כאילו מובנו מוסכם , ברור ולא בעייתי . רובם גם לא טורחים להציג הגדרה כלשהי . הספר של גורני , העוסק כולו באידיאולוגיה של אחדות העבודה , אינו כולל דיון כלשהו במשמעות המושג . הוא מתייחס קצרות לאוטופיה — אך לא למשמעות המושג עצמו , אלא לאוטופיזם כתנועה חברתית ( ר' גורני , . ( 68-66 : 1973 שפירא גם הוא לא דן בשאלה מהי אידיאולוגיה , ורק מסתפק בציון השימוש העיקרי שלה , לדעתו — "השגת מטרות מעשיות מסויימות" ( שפירא , . ( 13 : 1975 היחידים המציגים הגדרה כלשהי הם הורוביץ וליסק , ועל פיה אידיאולוגיה היא "מערך של רעיונות שבאמצעותו בני אדם מציבים , מפרשים ומצדיקים מטרות ואמצעים של פעולה חברתית מאורגנת במטרה לקיים , לתקן , לעקור משורש או לבנות מחדש מציאות נתונה" ( הורוביץ וליסק , . ( 180 : 1977 היעדר דיון רציני במשמעות המושג אצל המחברים שלפנינו אין פירושו שאין הם נוקטים כל עמדה ביחס למשמעותו . פירושו רק שהם רואים כמובן מאליו את אשר כלל
|
|