|
|
עמוד:29
תצורה סוציו כלכלית מוכרת — ובהרגישו את ההכרח בהתארגנות נשית נבדלת ליצירת סולידריות פנימית וכוח נגדי . הסוציולוגיה הפמיניסטית בישראל נמצאת , כאמור , בתקופת הבשלה ופריצה . יש לשער כי בעתיד הלא רחוק יתחולל בחשיבה הפמיניסטית הישראלית מה שקרה בחשיבה הפמיניסטית בכללה —מעבר מדיון במעמד הנשים בחברה לדיון בחברה מנקודת ראות נשית . דיון כזה יתרום להארת צד באופיה של החברה הישראלית שטרם נלמד דיו — היותה חברה גברית לוחמנית ( ר' למשל , שוחט , . ( 1993 קולוניזציה הפרספקטיבה הסוציולוגית האחרונה שתידון כאן היא הביקורתית ביותר ביחסה אל אתוס התשתית של החברה הישראלית , הציונות . מסיבה זו היא הודחקה זמן ממושך אל מחוץ לסדר היום הסוציולוגי . מנקודת ראותה של גישה זו הגורם המכריע בעיצוב החברה הישראלית הוא עובדת היותה חברת מתנחלת . ( settler-colonial society ) מנקודת הראות של הגישה הקולוניזטורית מה שעיצב את החברה הישראלית אינו ערכים ( הגישה המערכתית ) או יחסי כוחות פנימיים ( גישת העילית , ( ואף לא יחסים מעמדיים ( הגישה המארכסיסטית ) כשלעצמם , אלא תהליך ההתיישבות וההתנחלות בארץ מיושבת , תהליך שהוביל בהכרח לעימות מתמשך עם החברה המקומית . המבנה המוסדי והמאפיינים התרבותיים של החברה הישראלית עוצבו בתוך המפגש הבין חברתי האמור . הגדרת ישראל כחברה מתנחלת נוגדת כמובן את התפיסה העצמית הרשמית שלה , זו המובעת באופן תמציתי כל כך במשפט "ארץ ללא עם לעם ללא ארץ . " בהתאם לאתוס זה הסוציולוגיה הממסדית התגדרה "בבועה היהודית" , ( Kimmerling , 1989 ) בהניחה קיום דואלי של שתי חברות זו בצד זו וללא זיקה הדוקה ( ש . סבירסקי , . ( 1979 דוגמה מובהקת לכך הן עבודותיו של אייזנשטאדט שבהן הסכסוך הישראלי ערבי אינו תופס מקום כלל ושערבים נידונים בהן רק כקבוצת מיעוט . עד להופעת הגישה הנידונה כאן לא היתה בנמצא כל גישה בסוציולוגיה הישראלית אשר ראתה בסכסוך על כל מרכיביו — החברה היהודית , החברה הערבית , והמפגש ביניהן , מסגרת הסברית מרכזית להבנת החברה הישראלית עצמה ( ארליך , ; 1993 להרחבה ר' . ( Ram , 1993 קודם להיווצרותה כגישה אקדמית היתה פרספקטיבה דומה לזו הקולוניזטורית נחלתן של קבוצות פוליטיות רדיקאליות ושוליות בחברה היהודית ישראלית , כגון "מצפן" ו"אתגר" . ( Schnall , 1979 ) שני אירגונים אלה , הראשון תוך שימוש בניתוח מעמדי גלובא י י ( ישראל כבת ברית של האימפריאליזם , ( והשני תוך שימוש בקטיגוריות גיאוגרפיות לאומיות ( המרחב השמי ) ביקשו להבין את החברה הישראלית בתוך ההקשר הגיאו פוליטי שלה . שניהם לקו בהפרזות רטוריות ובחוסר ריאליזם פוליטי אשר הקלו על נידויים . התקבלותה המאוחרת של גישה דומה לשיח הסוציולוגי , אף אם באופן חלקי ומסוייג עדיין , התאפשרה רק בעקבות המחלוקת הפוליטית שעוררה , וממשיכה לעורר ביתר שאת , שאלת השטחים שכבשה ישראל ב . 1967 מדיניות קביעת העובדות בשטח תוך התנחלות , ניכוס הקרקעות ונישול התושבים , כל אלה כאילו החזירו את גלגל ההיסטוריה לתקופת היישוב , והמחישו בפני ישראלים שהיו רגישים לכך את הטענות שהודחקו בתקופת המדינה על הפרקטיקות הציוניות הללו .
|
|