|
|
עמוד:14
רב . אין זו אלא תמונת מראה של הגישה המערכתית המתוקנת שאחזו בה מכבר . דהיינו , זהו תיאור של מערכת פונקציונלית , אלא שעתה אין התנאים התיפקודיים מתקיימים , וזאת לא בשל מחדלי המרכז המרכזי אלא בשל דרישות היתר של מרכוי המשנה . החברה עדיין נתפסת כמערכת מוסדית ולא כשדה שליטה . כותרתו של הספר מסמלת מגמה זו . אין כאן הפרכה של דימוי החברה כ"אוטופיה , " רק הלנה על ה"מצוקות" הפוקדות אותה ומפירות את השלווה האידילית ששררה בה , כביכול , עד . 1977 אין כאן , אם כן , ניסיון לבחינה מחודשת וביקורתית של החברה הישראלית "התנועת עבודתית , " אלא אך תיאור פוסט מורטום שלה המבכה את התפוגגותה . בספר תכלת ואבק ( 1993 ) מאת הורוביץ , שפורסם לאחר מותו , הוא איפיין את דור תש"ח כאצולה שוקעת המיטלטלת בין התרפקות נוסטלגית על עברה לבין התבוננות מתסכלת בתופעות ההורה . לא יכול להיות איפיון מוצלח יותר לנקודת המוצא המנטאלית של הסוציולוגיה הפונקציונליסטית המאוחרת . הקשרי השיח הסוציולוגי ומבנהו : גישה פוסט קונית מן הדין לעשות כאן אתנחתה לבירור הזיקה שבין הקונטקסט לטקסט בסוציולוגיה הישראלית . כאמור , עד שנות השבעים המוקדמות משלה בכיפה אסכולת ירושלים . כפי שהובהר , הגורם העיקרי לשליטתה היה ההלימה בין מסריה לבין האידיאולוגיה השלטת . אך היו גם סיבות משניות , מוסדיות . עד לתקופה זו היתה האוניברסיטה העברית הסמכות האקדמית העליונה והכמעט מונופולית בתחום ההשכלה הגבוהה בישראל בכלל וממילא אף בתחום הכשרת סוציולוגים . המחלקה לסוציולוגיה היתה קטנה והומוגנית . היא נשלטה ללא עוררין על ידי אייזנשטאדט , אשר כיהן בראשה במשך כשני עשורים . יוקרתו שלו עצמו נבעה במידה רבה מהמעמד הבכיר שקנה לו באקדמיה האמריקנית ( שעד שלהי שנות השישים לא הסבירה פנים , כידוע , לאינטלקטואלים לא קונפורמיסטים . ( היו שהעמידו אותו בשורה אחת לא פחות מאשר עם מקס ובר , מאבות הסוציולוגיה . בנסיבות אלה שבהן רוכזו ההוראה , ההסמכה , המחקר והפרסום הסוציולוגיים במוקד חזק אחד , לא ניתן היה לפתח חשיבה סוציולוגית חופשית וביקורתית . שנות השבעים המוקדמות הביאו בחובן מספר שינויים . הראשון בהם היה גידולה של מערכת החינוך הגבוה והתפצלותה . כבר באמצע שנות החמישים הוקמו שני מוסדות אוניברסיטאיים נוספים , אוניברסיטת תל אביב ואוניברסיטת בר אילן . בתחילת דרכם פעלו מוסדות אלה תחת פיקוחה האקדמי , או לפחות השראתה , של האוניברסיטה העברית , ורבים מהמורים בהם היו מבוגריה . כך היה אף לגבי שתי האוניברסיטאות הצעירות יותר , אוניברסיטת בן גוריון בבאר שבע ואוניברסיטת חיפה . אך בראשית שנות השבעים כבר פעלו בארץ חמש אוניברסיטאות עצמאיות עם תוכניות לימוד מלאות במדעי החברה ( אליהן הצטרפו מאוחר יותר מכללות רבות עם תוכניות חלקיות , ( ועתה היו רבים ממוריהן בוגרי אוניברסיטאות בחו"ל . גם במספר התלמידים חל גידול רב . כל אלה תרמו להחלשת השליטה הממורכזת מירושלים על השיח הסוציולוגי . התפתחות נוספת שהביאה לעירעור השליטה הירושלמית היתה הירידה במעמד התיאוריה הפונקציונליסטית בסוציולוגיה המערבית בכללה . זו היתה תולדה של הגל הרדיקאלי שעבר על הקמפוסים בעולם בשלהי שנות השישים . מבקרים של הגישה חשפו את אי הלימתה האנאליטית ואת שמרנותה האידיאולוגית . לטעמם התעלמה גישה זו מניגודי אינטרסים בחברה . באמצעות הדימויים המערכתיים והתיפקודיים היא סיפקה
|
|