|
|
עמוד:7
פתח דבר יוסף קפלן בעוד שבועות אחדים נציין את יום השנה העשירי למותו הטרגי של מורנו וידידנו מנחם שטרן . קל היה לאהוב את מנחם שטרן . ואכן , כל מי שזכה להכירו - אהבו . הוא היה איש שלום במלוא מובן המילה , הומניסט בכל לבו ומאודו , ומעולם לא הרשה ולו לשמץ של שנאה להכתיב את התנהגותו , את אורחות חייו ואת השקפת עולמו . שנאה עיוורת גדעה את חייו בירושלים , העיר שאליה היה קשור בכל נימי לבו , שנאה שהיתה כה זרה לאישיותו exemplar humanae vitae ^ שניהל . בעת שיסדה את במת ירושלים להיסטוריה על שם מנחם שטרן , לפני שש שנים , ביקשה החברה ההיסטורית הישראלית לבטא את רגשות ההוקרה והמחויבות של קהילת ההיסטוריונים בישראל לגדול מלומדי דורנו בתחום תולדות עם ישראל בתקופת הבית השני ולאחד מגדולי המלומדים שקמו אי פעם למדעי היהדות . בדרך זו ביקשנו לכבד את זכרו ואת מורשתו האינטלקטואלית של היסטוריון מבריק , אשר מעולם לא קטע את מחקרו , ולו ליום אחד , מאז תחילת לימודיו באוניברסיטה העברית בשנת 1943 ועד מותו . היסטוריון עתיר ידע זה , שבקיאותו המדהימה לא הוגבלה לתקופות אחדות או לתחומים מסוימים , הרגיש כבן בית בכל תקופותיה של ההיסטוריה היהודית ואף בתרבות הקלסית ובתרבות האירופית . הלאומיות מילאה תפקיד מרכזי בחייו של מנחם שטרן . ההזדהות עם התחייה הלאומית היהודית הובילה את הוריו לארץ ישראל זמן קצר לפני פרוץ מלחמת העולם השנייה . שטרן היה אז בן שלוש עשרה , נער ברוך הרצאת הפתיחה לסדרת הרצאותיו של פרופסור אנתוני ד' סמית בבמת ירושלים להיסטוריה על שם מנחם שטרן , 11 במאי . 1999
|
|