|
|
עמוד:12
סאטיריקנים . הסאטירה נחשבה באירלנד לסנקצייה חברתיות אפקטיביות ביותר , והיא שמרה על כוחה עד המאה ה , 17 עת התמוטט מוסד הפילי האירי תחת השלטון המדכא של הכתר הבריטי . הבארדים , לעומת זאת , נחשבו נחותים ביחס לפילי ותפקידם היה בידורי בעיקר . שאר בני השבט ( הגברים , למעשה ) נחלקו לשלושה מעמדות : לוחמים , אומנים ועובדי אדמה ורועי צאן ובקר . בימי רגיעה שירתו את הצ'יפטיין כמה עשרות לוחמים "מקצועיים , " אם כי בימי מלחמה היה הצ'יפטיין מגייס את רוב גברי השבט . האומנים ובעלי המלאכה היו מעמד בפני עצמם , ולנכבדים שבהם נחשבו חרשי המתכת . הם היו מתקינים בין השאר את כלי המלחמה , מחרבות ועד מרכבות מלחמה , ושמו דגש לא רק בטיב המלאכה אלא גם ביופיה ( דוגמאות לפרי עבודתם אפשר לראות במוזיאון הלאומי בדבלין . ( עובדי האדמה והרועים היו בני המעמד הנחות ביותר , והם מופיעים מעט במיתולוגיה האירית . בדרך כלל לא היו קשרי חיתון בין בני המעמדות השונים . התאגדות של שבטים אחדים יצרה ממלכה > טואט < ובראשה מלך . הבולטים בלוחמי המלך - יחד עם הדרואיד הראשי , הפילי , יועצי המלך וראשי השבטים - נחשבו לאצולת הממלכה . ברוב ימי העצמאות הקלטית לא היה לאירים מלך מרכזי אחד , ובדרך כלל התקיימו באי ארבע ממלכות אזוריות : אלסטר ולינסטר , מונסטר וקונכט . כל ממלכה אזורית הורכבה מממלכות > טואט < קטנות אחדות , שמלכיהן היו חייבים נאמנות למלך האזורי . רק בתחילת המאה ה , 11 לאחר שבךיאן בורו מלך מונסטר , הנחשב לגדול מלכי אירלנד בכל הזמנים , הביס את הפולשים הוויקינגים דנים ואת בעל בריתם מלך לינםר בקרב קלונטארף , ( 1014 ) התייחסו אליו שאר המלכים כאל הבכיר שבהם . אבל זהו היוצא מן הכלל המעיד על הכלל : אירלנד הקלטית היתה מפורדת , ומלחמות בין מלכי האי היו עניין שבשיגרה . עוד בתקופה הטרום נוצרית לא היתה אירלנד הקלטית מנותקת לחלוטין משאר חלקי יבשת אירופה , ובעיקר מבריטניה ומהמדינות
|
|