|
|
עמוד:10
הביקורת היא בהכרח אף שלמות השיטה עצמה . מבחינה צורנית , השיטה אינה יכולה להוסיף על הביקורת , שכן הביקורת היא צורת השיטה . השיטה רק אמורה להעשיר את המסגרת הצורנית של הביקורת בתוכן חומרי . עצם האפשרות של העשרה מעין זו , ראויה לחקירה נפרדת . מעניין כי דווקא הקשיים השונים אשר יוחסו ליצירה הביקורתית של קאנט , קשיים המונעים הצגתה כשלמות בפני עצמה , שימשו אתגר עיקרי לחשיבה הפילוסופית ההולכת בעקבותיו . חשיבה זו מתכוונת בדרך כלל להשלים את הנראה לה כחסר במקור או לתקן את הנדמה כטעון תיקון . המעמד המרכזי של היצירה הביקורתית בתולדות הפילוסופיה מושתת לפיכך , בחלקו הגדול , על ההכרה לא בשלמותה , אלא דווקא בבעייתיות הטמונה בה , בעייתיות המעוררת צורך בהשלמה חיצונית . העמדה הפרשנית אשר מניחה נוכחות קשיים , מתחים וסתירות במסגרת היצירה הביקורתית של קאנט משתלבת בעמדה כללית יותר , המתכוונת להעניק הצדקה מטפיזית גלובלית לאותן בעיות . זוהי עמדה הרואה , כנראה בעקבות היגל , את תולדות הפילוסופיה בכלל כמעין מצע להתפתחותה המתמדת של הרוח . על פי עמדה זו אמורות היצירות הפילוסופיות , לתולדותיהן , לממש את התנועה הכוללת של הרוח , תנועה אשר רק מכוחה זוכות הן במלוא משמעותן . היצירות הפילוסופיות אינן עומדות כיחידות בדידות שלמות ומושלמות , אלא כחוליות של מערכת כולית המתקדמת באמצעותן אל שלמותה שלה . הבנת הפילוסופיה כרוכה לפיכך בהבנת התפתחותה ההיסטורית בזמן . קישור התפתחות הרוח אל התנועה ההיסטורית בזמן מחייב את העדר השלמות המוחלטת ביצירות , המממשות אך קטעים בתנועת הרוח . שלמות הרוח בפועל תוגשם במלואה רק כאשר יגיע התהליך ההיסטורי לסיומו . החוסר החלקי , אי השלמות הטבועים ביצירה , מוכתבים אפוא אפריורי מוכרח היותם תנאי הכרחי ובלבדי לשיוכה הבלתי נמנע אל רצף ההתפתחות ההיסטורי . אף היצירה הביקורתית של קאנט , כשייכת לקטע מסוים ברצף ההיסטורי , המממש את תנועת הרוח בזמן , אינה ניתנת להבנה אמתית , על פי עמדה זו , אלא בהקשרה לתולדות הפילוסופיה בעבר ובעתיד . היצירה הביקורתית חייבת לפיכך לשאת אפיין של העדר שלמות , של חוסר הבא לידי ביטוי הולם בקשיים הפנימיים , אשר יקשרה אל הגותם של הבאים בעקבותיה , אל תנועתה המתמדת של הרוח . בקצה הנגדי לעמדה הקובעת את היצירות הפילוסופיות השונות כמרכיבים חלקיים בלבד באחדות הכוללת של הרוח , ממוקמת מגמת פירוק , ואולי ריסוק , של היצירות עצמן למרכיביהן , הערכתן אך כסך כל נושאיהן . קביעה אקסטנציונלית זו חייבת להניח , במוצהר או במובלע , קדימות מרכיבי היצירה כעומדים בפני עצמם , כבעלי משמעות אף מחוץ למסגרתה . על פי עמדה זו
|
|