|
|
עמוד:8
סובייקטיבית , הפלייבק מאפשר לכל ארם להשתלב ולהיטמע בתוך המעטפת הבטוחה של הקהל ; אך באותה עת הוא מזמין כל אחד ואחת לצאת ממנה לרגע כדי להשמיע קול ולספר סיפור מחייו הוא . לאחר אותו ערב , לא חזרתי להרהר במופע וברשמים שהותיר בי . באותם ימים נסעתי לעיירה המדברית אליס ספרינגס שבמרכז אוסטרליה כדי ליצור שם מופע תיעודי על סיפור חייהם של האבוריגיניים ילידי המקום . המופע קיבל את הכותרת 'התחלות של שיחה . ' רק בדיעבד הבנתי שההקשבה והעיבוד של אותם סיפורי חיים מדבריים הביאו לידי ביטוי - כמו בפלייבק - את הסיפור האישי שלי על שייכות , על זהות ועל מקום . והנה כשחזרתי לסידני , מבלי לחשוב הרבה , ניגשתי למבחני הכניסה שערך תאטרון הפלייבק של העיר . התאטרון , כך התברר לי בדיעבד , חיפש שחקנים ממוצא זר . כאלה שיכניסו תיבול אתני לתמהיל האנגלו-סקסי של חברי הקבוצה . ברגע לא צפוי במבחן האלתור - זהו הרגע המוכר והמשמעותי של חוסר ודאות - התחלתי לרקוד ולשיר את 'סלינו על כתפינו . ' אינני יודעת מדוע עלה בראשי השיר הזה דווקא , ששרתי אותו בפעם האחרונה לפני למעלה מעשרים שנה , בתגובה לסיפור שסיפר חבר בקבוצה . אין לדעת בוודאות כיצד מתחבר סיפור חיים אחד עם סיפור חיים אחר . כצפוי , הנוכחים בחדר החזרות לא הבינו את משמעות המילים וגם לא שמדובר בגרסה פרטית , מאולתרת לחלוטין . אך כאותו רגע ספונטני , צץ לו השיר מאי שם , מציע את עצמו כרכיב כלשהו בסיפור שזה עתה שמעתי . אולי היה זה דחף התאקלמות והזדהות עם שפת הפלייבק ; שפה המאפשרת לנו לקלוט ולהציג מחדש סיפורי חיים , באמצעות אותו סל ביכורים אישי ; יבול אנושי של ניסיון חיים ; טנא של רעיונות , מחשבות , זיכרונות , אסוציאציות , רגשות וגם שירים . ספר זה הנו מדריך לתאטרון פלייבק ואמנות האימפרוביזציה . הוא מתבסס על קרוב לעשרים שנות לימוד והתנסות בתאטרון פלייבק , באמנות האלתור והסיפור , בעבודת משחק , בהנחייה ובהוראה בארץ , באוסטרליה ובאירופה . הספר מחולק לשני שערים.- השער הראשון מכיל רקע ומידע על תאטרון הפלייבק , על מרכיביו ועל המסגרות שבו הוא פועל ומציג . הפלייבק כאירוע תאטרלי הוא פרי שיתוף פעולה בין מרכיביו : קהל , מספר ( מתוך הקהל , ( מנחה , שחקנים ומוזיקאי . שער זה מתמקד אפוא בנקודות המבט של כל אחד מהם . הוא בוחן את מאפייניהם ואת
|
|