משה ברש מכונן דברי־ימיה של האמנות

עמוד:יג

יחסים אלה באורח מפורש . הכלילם בדפוס מושגי אחד והעבירם למחשבה האסתטית של מאות השנים הבאות . במקביל למושג חדש זה ניתן לראות את המגמה המחשבתית שהובעה בספרות ה'פאראגונה . ' בעוד שבדיונים הידועים כ'פאראגונה' הודגש האופי הסגולי של כל אמנות אינדיבידואלית , וכן מה שמבחין בינה לבין האמנויות האחרות , הרי מושג ' אמנויות הרישום' מדגיש את המשותף שבין האמנויות החזותיות . ואסארי , שהיה בן נאמן לתקופתו , הכיר כמובן — וברור כי קיבל — את הדירוג המדרגי ( הירארכי ) של האמנויות , שעליו התבססה תפישת ה'פאראגונה . ' האדריכלות — סבור הוא — היא הנאצלת שבין האמנויות החזותיות , ואילו הציור נעלה מן הפיסול ( דעה שאין בה כדי להבטיח אצל אמן שהיה הן צייר והן אדריכל . ( אבל תרומתו לדברי ימי האמנות נעוצה במושג האחר , ' אמנויות הרישוס . ' הוא מצביע על הקרבה הרבה שבין שלוש האמנויות החזותיות , בכך שהוא מחפש את המוצא המשותף להן . במהדורה השנייה של 'החיים' הרחיב ואסארי את המבוא לגבי הציור , בכך שהוסיף שני סעיפים ארוכים למדי , שאותם הציב בראשיתו של אותו מבוא . המשפט הראשון של ' המבוא לגבי הציור , ' הנוסח המצוי בידינו עתה , הוא זה : 'כיוון שהרישום , שהוא אבי שלוש האמנויות שלנו , האדריכלות . הפיסול והציור . ' ... לאחר מכן הוא חוזר לאותו דימוי של העיצוב , כאבי כל שלוש האמנויות החזותיות . יש ביניהן קשרי גומלין . כי — לפחות באורח חלקי — הן נובעות מן אותו המקור . הרעיון שמעלה ואסארי היה בוודאי מרחף באוויר בסוף שנות השישים וכן בשנות השבעים של המאההט"ז . שנה אחת לפני שהופיעה המהדורה השנייה של 'החיים , ' פרסם וינצ'נציו דאנטי , פסל והוגה דעות בתחום האמנות , את ספרו Trattato delle perfette ' ) proporzioni המסכת בדבר הפרופורציות המושלמות , ( ' ובספרו זה הוא שוטח דעה דומה ביותר לזאת של ואסארי . 'אמנויות רישום אלה' — אומר דאנטי — 'מהוות סוג החובק את שלוש האמנויות הנאצלות ביותר : האדריכלות , הציור והפיסול , שכל אחת מהן אינה אלא ואריאציה של סוג יחיד זה . ' ה'מסכת' של דאנטי הופיעה בשנת , 1567 כאמור שנה לפני מהדורתו השנייה של ואסארי , אבל שתי העבודות נתחברו באותן שנים עצמן . קארל פריי , חוקר יסודי מאוד ומי שערך את החלק הראשון של 'החיים , ' טען כי ואסארי הוסיף את שני הקטעים כתוצאה מעצתו של וינצ'נציו בורגיני — איש ספרות וחובב אמנות אחר . שנים אחדות לאחר מכן טען גבריאלה פאלאויטי , קארדינאל מלומד ו'חובב אמנות' נוסף , כי ה סן (!!^ הוא הוא העיקרון של כל האמנויות המפיקות דימויים ( ספרו ראה אור בשנת . ( 1582 מבחינה ערטילאית וכללית נראה , כי רעיון זה ניתן לתלות במיכלאנג'לו . נראה כי היה זה רעיון שרווח בחוגו של מיכלאנג'לו . כזכור , הן ואסארי והן דאנטי היו קרובים במיוחד למסורת של מיכלאנג'לו , והם ראו את עצמם כמעין שליחים רעיוניים של האמן הדגול . ואסארי לא טבע אפוא את המטבע הלשוני המפורסם סתם מן האוויר . אבל ניסוחו , אף אם יש בו משום חוב למסורת , הפך להיות מפורסם יותר מכל האחרים , והשפעתו היתה רבה מזו שלהם . המושג 'אמנויות הרישום' יוסיף להיות קשור לעד בשמו שלו . אבל , למה בדיוק התכוון במושג 'רישום' ? ניסוחו של ואסארי רחוק מלהיות פשוט . הוא

מוסד ביאליק


לצפייה מיטבית ורציפה בכותר