משה ברש מכונן דברי־ימיה של האמנות

עמוד:יב

לשבח וטובים כלשעצמם , הרי מי שמתמכר להם מעבר לכל מידה ראויה ... ממצה את האינטלקט שלו , ומחליש את כוח תפישתו , בכך שלעתים קרובות הוא מצמצם את הפריון והנכונות של משאביו , שאותם הוא הופך ללא יעילים ולעקרים . ' גם פיירו דלה פראנצ'סקה היה יכול להיות אמן גדול , אילו לא היה מבזבז את חייו ואת מאמציו על המדע . יצירותיהם של אמני המאה הט"ו , אם כי הן 'נכונות , ' יוצרות 'פעלול שאינו נעים לעין . ' רק השלב השלישי . n . eta modema שהחל עם ליאונארדו דה וינצ'י ושנמשך עד לימיו של ואסארי , התגבר על יבושת זאת . לעוצמה ולתעוזה של רישומיו , ולמידת הדיוק של מה שביקש לייצג בציוריו , הוסיף ליאונארדו 'חן אלוהי ביותר , ' והוא העניק לדמויותיו 'לא רק יופי , אלא גם חיים ותנועה . ' תכונות סגוליות אלה מאפיינות את התקופה השלישית , תקופת השיא של הרנסאנס כולו . ג'ורג'ונה העניק לציוריו 'כוח ותחושת חיים' ורכות , רפאל העניק לדמויותיו 'חן מושלם' ; קורג'ו צייר את דמויותיו , במיוחד את השיער , במעין ' רכות נוצתית , ' ואמנים רבים אחרים באותה תקופה אחרונה עבדו ב'מידה רבה של קלילות . ' אמני שלב זה הגיעו לשלימות סופית . הם מובילים אותנו לדיון הקשור בסוגיות תיאורטיות יותר . לפני שנפתח בדיון בתכונות אלה , מן הדין שנסכם בקצרה את מה שמשתמע מגישתו ההיסטורית של ואסארי . כאשר הוא מתאר את אמנות הרנסאנס , וכיצד היא התפתחה , יש בכך יותר מאשר סתם תיאור של מאורעות , ואוסף של סיפורי חיים f יש בכך כדי לגלם תיאוריה של אמנות , ושל ביקורת אמנות . כל אמן וכל יצירת אמנות יש להבין בשני הקשרים שונים , ויש לשפוט בהתאם לשתי אמות מידה שונות . ההקשר הראשון הוא היסטורי , ואילו תקן השיפוט הוא יחסי ; מה היתה משמעות האמן במסגרת תקופתו ? ומה הוא הישגו , אם נמדוד אותו בהתאם למה שהיה אפשרי בתקופתו ? ההקשר השני , ותקן השיפוט , הם מוחלטים 1 מהו ערכם של כל אמן ושל כל יצירת אמנות כאשר שופטים אותם בהתאם לאותו ' כלל אמנות מושלם , ' שאין לשנותו . ניתן לראות מכך , כי אי אפשר להפריד בין ואסארי ההיסטוריון לבין ואסארי הפילוסוף , המבקר והתיאורטיקן . אם אמנם היתה לוואסארי תיאוריה של אמנות , אין היא מוצגת באורח גלוי . כפי שכבר ציינו , ניתן לגזור אותה מן הסיפורים שהוא מספר , ומאותו מספר זעום של הערות כלליות שהוא שובר בתוך סיפוריו . אולם התיאוריה של ואסארי , אם כי היא מוסווית בהצלחה כה רבה . מהווה נקודת מפנה חשובה בדברי ימי המחשבה האסתטית על אודות הציור והפיסול . בשורות אלה נתרכז בשתי תכונות מרכזיות של תיאוריה זאת ו הדרך שבה ראה ואסארי את מערכת האמנויות , ואת מושג ה'חך שלו . ' אמנויות הרישום' — ( Arti del Disegno ) הוא מושג אשר מביע זו הפעם הראשונה שיטה הכוללת את כל האמנויות החזותיות ומבדילה ביניהן , לבין שאר הפעילויות היוצרניות . באיטליה של הרנסאנס — ואולי במיוחד בפירנצה — היו בחיים עצמם שלוש ' האמנויות האחיות' לעתים קרובות מאוחדות ומאוגדות . הצייר היה לעתים קרובות גם אדריכל , ולגבי אמנים רבים קשה לומר האם היו ציירים או פסלים . אבל , בעוד שכך היה הדבר מבחינת המציאות ההיסטורית , נראה כי ואסארי היה אחד הסופרים הראשונים שהביע

לעמוד קודם  |  לעמוד הבא