|
|
עמוד:7
בכך שהאיזון בין הרשויות השונות של המשטר הדמוקרטי בישראל התערער מיסודו ? ערעורו של האיזון הזה נגרם בשל חולשתן של הרשות המחוקקת והרשות המבצעת ובשל נכונותו של בית המשפט העליון לנצל את החולשה הזו ולהכתיב את ערכיה של אליטה מקצועית , הגונה ומסורה אך בלתי נבחרת , הרבה מעבר למה שמתחייב ממעמדו כפרשן של החוק . האם יש להטיל לפתחה של המערכת המשפטית גם את הנושא הקריטי הזה ? הרדיקליזם השולל את המדינה היהודית וההבנה לטרור אינם תופעה קיקיונית בשולי המחנה ; הם מקובלים על הזרם המרכזי של המנהיגות הפוליטית הערבית בישראל , מנהיגות הנבחרת שוב ושוב על ידי אוכלוסייה של כמיליון אזרחים . מכאן שאין מדובר בסוגיה פלילית , אלא בסוגיה פוליטית מובהקת , שראוי לטפל בה באמצעים הפוליטיים שנועדו לעיצוב גבולות הלגיטימיות של המחלוקת הציבורית . במשטר דמוקרטי תקין הציבור הוא שצריך לשפוט , בעיקר באמצעות שלילת התמיכה ממפלגות המשתפות פעולה עם גורמים חתרניים בכנסת , וזאת אם אכן שוכנע שגורמים אלה חותרים תחת אשיותיה של המדינה , מזדהים עם אויביה ומגלים הבנה לטרור נגד אזרחיה . אם התחברות לחברי כנסת בעלי עמדות כאלה , לצורך הקמת קואליציה או יצירת גוש חוסם , הייתה נשללת גם על ידי המחנה הפוליטי הקרוב אליהם , היה המסר חד וברור . אם רוב חברי הכנסת היו יוצאים מאולם המליאה כל אימת שעולה על הבמה אחד מן המסיתים , כפי שנהגו כלפי מאיר כהנא בשעתו , היה הדבר מגדיר את גבולות הלגיטימיות טוב לאין שיעור מהכרעותיו של בית המשפט . הבוחר יכול לאותת לנבחריו כי כך ראוי להם לנהוג . אם גם גופים ציבוריים היו מחרימים גורמים השוללים את ערכי היסוד של החברה , היה בכך כדי להדגיש ולחזק את המסר . הטעם השני להימנעות מכלים משפטיים הוא מעשי . משפט מן הסוג שנערך לבשארה משמש במת תעמולה חובקת עולם לכל שונאי ישראל , והוא מוצג באמצעי תקשורת עוינים בעולם הערבי ובאירופה כניסיון לסתימת פיות וכציד מכשפות . אין סיבה לסייע לבשארה לקיים את הקרקס הנודד , שבו מופיע בדמות הקרבן דמגוג טוטליטרי שלמד לדקלם סיסמאות של פלורליזם . כבודם של החוקים שקיבלה הכנסת במקומם מונח , ובמקרים מסוימים וחריגים אף ראוי לעשות בהם שימוש , אך היוואשות מן המערכה הציבורית והעברה גורפת של המאבק אל המישור הפלילי טובות לבשארה ורעות לדמוקרטיה . מלחמת תש " ח לעורכים , שמחתי למראה המקום הרב שהקדיש כתב העת שלכם לספרנו האחרון הםלחמה על פלשתינה : שכת 1 כ ההיסטוריה של 1948 ( תכלת , 13 סתיו התשס"ג / ( 2002 ולכבוד הוא לי שאת הספר סקר מלומד נכבד כיהושע פורת . ואולם , חוששני שפרופסור פורת מצא בספר סדר יום שונה מזה שאליו כיוונו העורכים והכותבים . אנו שאבנו עידוד מן הרוח הביקורתית של מחקרים היסטוריים חדשים שחיברו כמה חוקרים
|
|