|
|
עמוד:4
מהיותן אנטי בורגניות , אלא מכך שהן מממשות בפועל תהליכים פוסט קולוניאליים עמוקים של העולם השלישי . השאיפה לראות את מדינות העולם השלישי משתחררות מן השלטון הפוליטי הישיר של המעצמות המערביות הייתה חלק מן המצע הבסיסי של תנועות שמאל במאה העשרים . ברם , עם השלמת תהליך הדה קולוניזציה הפוליטי אימצו חוגי השמאל מצע רעיוני חלופי , שהדגיש את הצורך בשחרור העולם השלישי מן ההגמוניה הכלכלית והתרבותית של המערב . התנועות האיסלאמיות , שהציעו אלטרנטיבה חברתית ותרבותית כוללת למערב , נתפשו בעיני השמאל כביטויו המובהק של שחרור זה . אין ספק שמערכת הערכים של התנועות האיסלאמיות האלה אינה ערבה לחכו של איש שמאל ממוצע , ועם זאת היא נתפשת כבחירה אותנטית של העולם המוסלמי , הזכאי לאוטונומיה מלאה . התנועות האיסלאמיות הרדיקליות מודעות היטב לרטוריקה הפוסט קולוניאלית הזאת ואף משתמשות בה לצורכיהן . אולם נראה שהמכנה המשותף בין האיסלאם הרדיקלי לשמאל הרדיקלי אינו רטורי בלבד : תחושת הדיכוי בידי המערב אינה מליצה פוסט קולוניאלית ריקה , אלא מניע עמוק ורב עוצמה בפעילותן של התנועות האיסלאמיות הפונדמנטליסטיות . בדיוק בנקודה זו נרקמת הברית בין השמאל האירופי , הפתוח לתחושות הדיכוי הללו , ובין האיסלאם הרדיקלי המטפח אותן . את האנטי אמריקניות והאנטי ישראליות המשותפות לאיסלאם הרדיקלי ולחוגים רחבים בשמאל האירופי ניתן להסביר אפוא בהסכמה השוררת ביניהם בנוגע לדיכוי הקשה שסבל ( וסובל ) העולם השלישי בידי המערב . לא הסלידה מן הבורגנות אלא החזון הפוסט קולוניאלי המשותף הוא המחבר בין הצדדים . למרבה הצער , הסבר מסוג זה לא יהלום את מטרותיו של ברוקס . קל הרבה יותר לצאת למלחמה נחושה בטרור בשם ההגנה על הערכים הבורגניים של החברה האמריקנית , מאשר להודות בכך שעומדות מאחוריו תחושות אמיתיות של דיכוי . קשה לעכל את הרעיון שמבצעי פעולות טרור רצחניות הם בעצם , על פי תפישתם , קרבנות . אך אם המערב מבקש לא רק להילחם בטרור אלא גם להבין את מהותה של המערכה נגדו , עליו להיות מוכן להתמודד גם עם טענות מוסריות כבדות משקל בנוגע ליחסו לעולם השלישי . טענות אלו אמנם אינן מצדיקות את הטרור , אך יש לתת עליהן את הדעת בבואנו לעקרו מן השורש . שובל שפט ירושלים הח '' כים הערבים לעורכים , במאמרו בתכלת האחרון מנתח דן שיפטן את "זהותם החדשה של הח " כים הערבים " ( תכלת 3 ו , סתיו התשס " ג / . ( 2002 שיפטן מתאר את ההקצנה בדעותיהם של חברי הכנסת הערבים , מגמה שבאה לידי ביטוי בהסכמה הרווחת בקרב המנהיגות הערבית בדבר שלילת קיומה של מדינת ישראל כמדינה יהודית , בהזדהותה של אותה המנהיגות עם אויבי המדינה וב " גילויי ההבנה" שלה לטרור . שיפטן מסיים את המאמר בנימה פסימית
|
|