|
|
עמוד:9
ההתמקדות בארצי ובמוחשי , בהעדר כל יכולת ל"נעשה ונשמע , " הממשות היחידה שאופיר יכול להיאחז בה בעקבות הניתוח הפנומנולוגי שלו היא הרע , וממנה הוא מנסה לגזור את הראוי . יתרה מכך , הוא בונה "ממלכת רוע " של ממש , רוע שהוא מוצא בכל מקום , ברוח גישתו הביקורתית הפוסט מודרנית . אין פלא שגם תורת הפעולה שלו היא דסטרוקטיבית במובהק ועיקרה חבלה ומחאה . אמנם למען ההגינות ראוי להפנות למקום אחד בספר שלא צוין בידי שגיב , שבו אופיר מדבר באופן כללי ביותר על כך ש '' המחשבה המוסרית מוכרחה להיות מערכתית וגלובלית " ומציע בהתאם לבנות צורה פוליטית שתיתן בידינו את היכולת להשתלט מחדש על הטכנולוגיה , וליצור מבנה של קיום בצוותא , שיאפשר להרחיב את טווח ההתנגדות לשלטון שמוכן לייתר בני אדם וכדומה . אולם אלה דברים כלליים ביותר , ועיקר תשומת הלב , כפי שכותב שגיב , ובצדק , מופנית לחבלה ולמחאה . בהקשר זה ההשוואה בין אופיר ובין הוגה הדעות הצרפתי יהודי עמנואל לוינס מאירת עיניים . שגיב מצביע על כך שאופיר אינו מקבל את נכונותו של לוינס להתפשר עם אינטרסים לא אתיים כדי להגשים את המוסר במציאות . ואולם בעיניי , ההבדל היסודי הוא בדיוק בנקודה שבה הפילוסופיה של לוינס איננה רק צרפתית אלא גם יהודית . אופיר נוטל מלוינס את יסוד המחויבות הטוטלית ל"אחר . " אולם לוינס מכונן את תודעת המחויבות לאחר כביטוי של יחס המחויבות לאחר המוחלט , הטרנסצנדנטי , שאחדותו היא מוחלטת , ובאמת קשה להבין כיצד גוזר אופיר מחויבות אלטרו איסטית שכזאת מן המצוי המוחשי . על כל פנים , ההבדל היסודי בנקודות המוצא של לוינס ואופיר הוא זה שמוביל לכך שגישתו של לוינס אופטימית וקונסט רוקטיבית הרבה יותר מזו של אופיר . שלא כפי שאופיר טוען , דווקא האמונה של לוינס גורמת לו שלא להסתפק בציפייה פסיבית למשיח , אלא להאמין באפשרות לחרוג מן ההוויה ולבנות עולם טוב יותר . ההכרה באיזשהו יסוד טרנסצנדנטי דווקא פתחה לפני יהודים את האפשרות לבחון באופן ביקורתי תופעות וערכים אנושיים , באשר הם סופיים . בכך ממשיך אופיר מסורת יהודית ביקורתית , אם כי לא מטעמה . אולם הצד השני של המטבע , צד שהוא דומיננטי לא פרוות במסורת היהודית , הנו היכולת והצורך להאמין במה שמעבר ל"כאן ועכשיו . " אמון זה , תום זה - הם התשתית ההכרחית לכל בניין ויצירה , לכל פרויקט המקדם את האנושות . אבי קנאי ירושלים נורמליות וציונות לעורכים , בדבר המערכת של אסף שגיב , "לא נורמלי " ( תכלת וו , סתיו התשס " ב / , ( 2001 המחבר מנתח את הפולמוס הישן בנוגע לשאלה אם צריך להיות למדינת ישראל ייעוד יהודי או ציוני מיוחד , או שמא עליה לוותר על שאיפה ממין זה לטובת חיים נורמליים . לא בישראל בלבד בא הוויכוח הזה לכלל ביטוי , אלא גם בחברות אחרות . אם לנסח זאת בפשטות , קיים מתח בין שתי השקפות מנוגדות :
|
|