מכתבים

עמוד:4

חיוני והתברר לי שקיים הבדל מהותי : על אף שברקוביץ ראה בהשגת יעדים מוסריים מסוימים את הרזון ךטר העליון של המערכת היהודית ( וכוח מנחה בפרשנותם , בעיבודם וב " התאמתם " של חוקי התורה על ידי הרבנים , ( הוא לא כשל במה שאני עצמי רואה כטעות גדולה של הנצרות , כלומר בבלבול בין מטרות לאמצעים , בשימוש במטרות הסופיות בטכניקות חינוכיות מתווכות . אידיאלים אינם קרש קפיצה טוב כדרך למימושם . אין אנחנו מייצרים חברה נדיבה באמצעות הטפה מתמדת למתן צדקה , אלא בהתמדה במתן צדקה , כפי שמציין הרמב " ם בפירושו למשנה "והכל לפי רב המעשה " ( משנה אבות ג , טו . ( הרמב " ם שואל מה טוב יותר : לתת מטבע אחד למאה קבצנים או לתת לקבצן אחד מאה מטבעות - ומשיב שהאפשרות הראשונה עדיפה , כי היא מרגילה את האדם למעשה הנתינה . בברקוביץ , כפי שחזוני מציג אותו , יש מן המדריך הראשון , ה " אינדוקטיבי , " לא פחות משיש בו מן המדריך השני , ה " דדוקטיבי , " ולגבי היה בכך משום חידוש . הנורמות של התורה שבכתב ובעל פה מצטיירות כרחוב דו סטרי : הן מתקדמות בעת ובעונה אחת באופן אינדוקטיבי , "מן הפרט אל הכלל , " ובאופן דדוקטיבי , "מן הכלל אל הפרט . " ברקוביץ , כפי שהוא מתגלה בתיאורו של חזוני , מגלם יפה את המתח הדיאלקטי הזה ומבסס עליו תפישה שובת לב של היהדות . ההשוואה שמשווה חזוני בין השקפתו של ברקוביץ בעניין הזה ובין תפישותיהם של מרטין בובר , אברהם יהושע השל והרב יוסף דב סולובייצ ' יק היא מאירת עיניים כשם שהיא בעתה : עליה להיות קריאת חובה לכל המיסטיקנים , הפילו סופים של המוסר ואותם האינדיבידוא ליסטים הרוחניים ש " הפנו את הזרקור פנימה . " אני מצפה בכיליון עיניים לקרוא המשך לחומר מאלף זה . זאב מגן תל אביב לעורכים , מאמרו של דוד חזוני "על אליעזר ברקוביץ ותורת המוסר היהודית , " הוא הצגה רצינית ובהירה של כמה נושאים מרכזיים במחשבתו של אבי . המאמר , ועוד יותר ממנו האנתולוגיה מסות עיקריות על היהדות , היוצאת לאור השנה בעריכת חזוני , הם ניסיון חשוב למקד את תשומת לבנו בחיבוריו של אחד ההוגים הגדולים של המחשבה היהודית במאה העשרים . אני מאמין שהדבר שהיה מלהיב את אבי במיוחד בפרויקט הזה הוא הסיכוי להעמיק את הבנתנו בכמה מן הסוגיות העקרוניות הקשורות ליישומה המעשי של היהדות במדינה היהודית המתחדשת . בשנות השישים והשבעים של המאה העשרים עסקו מעט מאוד הוגים אורתודוקסים בנושאים שהעסיקו את אליעזר ברקוביץ : יהדות ודמוקרטיה ; תפקיד האישה בקהילה ובלימוד התורה ; אחדות ומחויבות דתית ; היחס בין הגוף לנפש בעבודת האל ; הלכה ואתיקה ; והיחס בין רציונליות לניסיון אישי כיסוד האמונה . העבודה של אבי היא כמדומה הניסיון החשוב ביותר עד היום לגבש פילוסופיה שתתמודד עם הנושאים האלה ועם יישומה היצירתי של התורה בחיי האדם , מתוך מחויבות מוחלטת לסמכות התורה .

לעמוד קודם  |  לעמוד הבא