|
|
עמוד:12
הביאו להתגברותן ההדרגתית של המורכבות ושל הווירטואוזיות של הריקודים . בד בבד התפתחה במסגרת החג הדיוניסי גם דרמה מדוברת , וגם בה היו זמרים רקדנים , שהופיעו כמקהלה המגיבה לעלילה ומפרשת אותה בתנועות מסוגננות וסימבוליות שנודעו בשם כירונומיה T . < X £ ipovo ( iia ) המופיעים בטקסים הדיוניסיים היו חובבניים , ונחשבו כמשרתים את האלים . אך ביוון היו גם רקדנים מקצועיים - עבדים שבידרו את הסועדים בסעודות הערב החגיגיות בביצוע להטוטים בחישוקים וסלטות באוויר , והציגו גם סצנות קצרות ומימטיות המתארות את סיפורי האלים . הרקדנים המקצועיים שילבו אפוא בין הווירטואוזיות של רקדני הדיתיראמבוס המאוחרים למחוות האקספרסיביות של המקהלה הדרמטית . המחול המקצועי התפתח ברומא . מספרים שבשנת 22 לפני ספירת הנוצרים הוצגו בה מופעי הפנטומימה הראשונים - בביצוע שני אמנים גדולים בשם פילאךס ובאטילוס . שניהם התמחו בהצגתם של טרגדיות ושל מיתוסים שלמים במופעי סולו . בליווי מוזיקה מתאימה ובשלל תלבושות ומסכות , הציגו רקדנים אלו את כל דמויות העלילה בזו אחר זו . הפנטומימאים העשירו את משחקם האילם בסיבובים , בהתפתלויות , בכפיפות ובניתורים מלהיבים ; אך הצגתה לראווה של מיומנות פיזית לא היתה מטרתה העיקרית של אמנות זו . לדברי לוקיאנוס מסמוסטה , שכתב במאה השנייה לספירת הנוצרים : "תפקידו של הרקדן להציג את האופי האנושי ואת תשוקותיו על כל גוניהם ; לתאר אהבה , זעם , טירוף וצער , כולם במינון הנכון ... יש משמעות לכל תנועה , יש חשיבות לכל מחווה ; ובהן מתמחה הרקדן יותר מכול " . אם כן , לפני אלפיים שנים כמעט התקיימו כבר כל מרכיביו של מחול הבמה המקובל : רקדן מיומן בתנועה , גילומה והצגתה של דמות , מוזיקה , במה להופעה , תלבושות ותפאורה להעשרתה וקהל שיגיב לה . חשיבותו
|
|