|
|
עמוד:10
נעשים . זהו תהליך מורכב מבחינה טכנית וגם רגשית . זוהי אמנות . זה מוצר כלכלי . זה שברון לב וכיף גדול . זוהי דרך חיים נפלאה . אזהרה בנוגע למה שלא תמצאו כאן : אין גילויים אישיים , לבד מרגשות שצמחו מתוך העבודה עצמה . אין רכילות על שון קונרי או על מרלון ברנדו . לרוב אני אוהב את האנשים שעובדים לצדי בתהליך שהנו בהכרח אינטימי מאוד . ולכן אני מכבד את החולשות ואת הגחמות שלהם , כמו שבוודאי הם מכבדים את שלי . לסיום עלי לבקש את סליחת הקוראים . כשהתחלתי לעשות סרטים , התפקידים היחידים בצוות שניתנו לנשים היו כנערות תסריט או במחלקת עריכה . כתוצאה מכך התרגלתי לחשוב על צוותי הסרטה בלשון זכר . רבים מאוד מסרטיי כללו כוחות משטרה בטרם נשים נטלו בהם חלק משמעותי , ולכן גם השחקנים בסרטיי היו לרוב גברים . סרטי הראשון לדוגמה , נקרא שנים עשר גברים ז ועמי ם , ( במקור , 12 Angry Men ובעברית שנים עשר המושבעים . ( באותם הימים נשים היו פטורות ממינויים לחבר המושבעים רק מחמת היותן נשים . הכינויים בלשון זכר שמשמשים אותי מתייחסים כמעט תמיד גם לגברים וגם לנשים . מרבית העוסקים בקולנוע היום הם אנשים שגדלו בעולם שוויוני בהרבה מזה שבו גדלתי אני . כולי תקווה שלא אצטרך לחזור ולהתנצל על כך שוב .
|
|