בלט רוס של דיאגילב

עמוד:11

במספר תערוכות שהגדירו את הטעם הריאליסטי של התקופה . אבל תרומתו הגדולה מכול היתה כתב העת שייסד בסנט פטרסבורג ב 1898 וערך עד לסגירתו ב . 1904 מיר אי ? קוסטבה היה לרוסיה ככתב העת The Yellow Book לאנגליה - משב אוויר רענן בעולם האמנות המעופש . כתב העת היה מחויב ליופי , מחויבות שהביאה להחרמתו בידי המבקרים ברוסיה , שגישתם היתה תועלתנית , ותרם לקידום אמנים שעבודתם קראה תיגר על האמצעים ועל המטרות של האסכולה השלטת בציור הריאליסטי . כבר מתחילתו , פזל מיר איסקוסטבה למערב - עם מאמרים ורפרודוקציות שהציגו בפני הציבור הרוסי ציירים ששויכו לסימבוליזם ולפוסט אימפרסיוניזם . טעמו של כתב העת היה שמרני לגמרי . למרות נטייתו לעכשווי , זכתה האמנות מעברה הרחוק של רוסיה לתשומת לב מיוחדת - עניין שהגיע לשיאו בתערוכה המפוארת של דיוקנאות מהמאה התשע עשרה שארגן דיאגילב ב , 1905 פועלו החשוב האחרון ברוסיה . לכתב העת היה גם צד ספרותי , וגם בו הושם דגש על החדש - בהשתתפות כותבים סימבולסטים מובילים , ומאמרים שמתחו ביקורת קשה על המוסדות האמנותיים במדינה . בשנים הראשונות של המאה העשרים עמד מיר איסקוסטבה במרכזה של תנועה רחבה שהטיפה לתמורה אמנותית כמעט בכל חזית אפשרית . אף על פי שדיאגילב היה הכוח המניע של כתב העת , הוא נכתב במשותף . לצדו עמדו חברים ותיקים , ביניהם גם אלה שישתייכו אחר כך לגרעין האמנותי של בלט רוס . חשובים מכול היו אלכסנדר בנואה וליאון בקסט , ציירים שגילו את ייעודם האמיתי במעצבי תפאורה ויצרו את סגנונה המזהה של הקבוצה בעבודות כדוגמת קלאופטרה , הסילפידות , שחרזאדה ופטרושקה . ידידותם עם דיאגילב החלה בשנות התשעים המוקדמות של המאה התשע עשרה והבשילה במהלך העשור לשותפות מקצועית אינטימית . הם עבדו אתו על מיר איסקוסטבה ובאו בעקבותיו

הוצאת אסיה


לצפייה מיטבית ורציפה בכותר