|
|
עמוד:7
הנבדלת שבה ידבק , צריכה להיות הקהילה היהודית , או במילים אחרות , ישראל . בעת שקראתי את הדברים ציפיתי שמגן יסביר לי זאת - וחלק ממני המתין לתגלית מרעישה . אך במקומה מצאתי את המילים הצנועות , שאינן מרגיעות כל כך אך בהחלט מעוררות הערכה , "אינני יודע . " כן , גם אני לא . לי ברור שזו אינה צריכה להיות קבוצת ההשתייכות הסוציו תרבותית האחת והיחידה תראו את המדינה הזאת , עם חמשת מיליון היהודים שבה . מימיי לא ראיתי מדינה כל כך מחולקת ובדיונית , פרט ללבנון , והייתי במדינות רבות ( עשרים וחמש , בערך : ( חילונים נגד דתיים , ספרדים נגד אשכנזים , אתיופים נגד רוסים . היהדות , כמאפיין חובק כל , המבטא באופן פיזי את התקדמותה של האהבה המעדיפה , נכשלה . אינני אומר שהיא אינה מצליחה מבחינות מסוימות , אך באמת אינני יודע עד כמה היא יכולה לאחד עם , ומדוע . למען האמת , אינני יהודי . אני יצור לבנוני מצרי אמריקני פלשתינאי נוצרי . אמי היא לבנונית יוונית קתולית , והוריה הפלשתינאים גרו בחיפה עד שסולקו משם ב 948 ו . אבי הוא קופטי מאלכסנדריה . אין אנו , משפחתי ואני , מקיימים ברצינות את מנהגי הדת הנוצרית , אבל אני חושב שכל אחד מאיתנו מתפלל לפעמים ומודה לאלוהים מדי פעם ואנו הולכים לכנסייה בחג המולד ובחג הפסחא . לפעמים אני מאמין באלוהים ולפעמים לא - תלוי כמה פעמים ביום אני מתחלחל מן המחשבה על היותי בן תמותה , או חש קשר לחרקים המעופפים סביב פניי . אחד מן האירועים שחוללו בחיי שינוי מרחיק לכת היה השיבה ללבנון בגיל שש עשרה , לאחר שמונה שנות פרידה . כל מה שידעתי על הארץ ההיא היה זיכרונות אפלים של פצצות נופלות ותמונות זוועה טלוויזיוניות מקהות חושים של נשים עטויות רעלה המתרוצצות בדרום לבנון . לבנון הייתה מדהימה היא שברה את כל הסטריאוטיפים , הפיחה בי זהות חדשה ונתנה לי מולדת ועם . סוף סוף פגשתי אנשים שיכלו להגיע לחלקים ממני שאחרים לא יכלו לגעת בהם . יש לי חברים בארצות הברית שאין כמותם בעולם , אך הם מעולם לא הצליחו להגיע , איך לומר , לערביות שלי . באמריקה הייתי הרגשן שבחבורה , החברותי אך רגיש כלפי נשים , השחצן והפגיע , אבל בלבנון הייתי פשוט לבנוני . בארצות הברית הייתי צריך להיות היוזם בקשרי ידידות , ללמד את האחרים מהי חברות אמיתית הקרבה , אמון , נאמנות ופגיעות ? אך בלבנון הם שלימדו אותי . בלבנון אתה יכול להציג בפני אמך מישהו שהכרת שעתיים קודם לכן , והיא תבשל ארוחת ערב לשניכם וידידו החדש יחוש עצמו לגמרי בנוח . מאחר שהאנשים בלבנון התחברו אל אותם קווי אופי שעשו אותי זר או נבדל בארצות הברית , הם ראו עמוק יותר אל תוכי , מעבר לייחודי כערבי וישר אל תוך נשמתי . פגשתי אנשים שצחקו כשצחקתי ובכו כשבכיתי . מגן בוודאי מודע לכך שלא כתב רק ליהודי אמריקה ; הוא כתב לכל קהילת תפוצות החיה בךיק הנורא , אך משחרר מבחינה פיזית , הנקרא ארצות הברית של אמריקה . אז אולי הוא צודק . אולי אני צריך לשפשף את הערבית שלי , למצוא לי כמה חברים ערבים שיש להם קצת ענווה אמריקנית ואינטלקט בנוסח פרינסטון
|
|