|
|
עמוד:5
אינני אומר שאלה הן שתי ישויות נפרדות ; כמובן שלא - התודעה הפנימית מגיבה לגירויים מן העולם באמצעות החושים הפיזיים , במערכת של יחסי גומלין רצופים ומפותלים , העושה את האדם לאדם . אני מצביע , בפשטות , הן על קיומה של "האישיות " הנבדלת , מצד אחד , והן על קיומו של האני החש את סביבתו ומהווה חלק ממנה , מצד שני - אותן הבחנות מופשטות המשמשות את שני הצדדים המתנצחים בפולמוס התורשה מול סביבה . כיוון שאימצתי , לעת עתה , דגם פשוט זה של האדם , אני נתקל מיד בקשיים לגבי תפישת האהבה של המחבר . אני מסכים איתו שאהבה היא הדבר האמיתי . כששאל : "למה אתה קם בבוקר " ? צרח גופי : "אהבה , לכל הרוחות , מגן " ! וכשראיתי את ארבע האותיות היפות האלה יושבות לבדן בשורה מודגשת , ידעתי שהרגע הזה משותף למחבר ולי . אי הסכמתי נעוצה באמונתו של מגן שהאהבה מבוססת על העדפה . במידה מסוימת , כמובן , האהבה אכן מבוססת על העדפה : אנו יוצרים קשר עם אנשים החולקים עימנו חלקים מעצמנו - רגשי האהדה והחמלה מבוססים על יכולתנו למצוא את רגשותינו ותחושותינו גם בלבם של אנשים אחרים , כאילו אותו אדם הוא המשך של האני שלנו . על כן , באופן בלתי נמנע , נוכל לרחוש אהבה ורגשי הזדהות לאותם בני אדם שעימם אנו חולקים את המאפיינים הרבים ביותר : משפחה , חברים , אהובים , וכולי . כל זה אכן יוצר אותה אהבה הייררכית שממנה חששו כל כך הסוואמים במסתו של מגן : אהבה מעדיפה , המעריכה בני אדם מסוימים יותר מאחרים מפני שאישיותם והתכונות המאפיינות אותם מדברות אלינו . אך אני סבור שזו רק מחצית הלב . האהבה המבוססת על העדפה מזינה אותו חלק באדם שהוא תודעתו הפנימית , האני הנבדל והמוכר שלו . זוהי אהבה מעשית , המבוססת על יכולתם של אנשים אחרים להתחבר אל עצמותך ולהפיק ממנה רגשות אישיים , אהבה מעשית המבוססת על תכונות ממשיות , קיימות , של שני אנשים הנמשכים זה לזה , ועל המודעות לכך שאתה יכול להיפגש ולחלוק חוויות רק עם כך וכך אנשים . בסדר . נכון , אני אוהב את אבא שלי יותר מאשר את אבא שלך , ואכן , רבי עקיבא קלע בול . אך חלק אחר של האדם , זה שאינו תודעה פנימית , נבדלת , אלא ישות המקיימת יחסי גומלין עם סביבתה ורואה את עצמה כאבן אחת בפסיפס גדול יותר , גם הוא חש סוג של "אהבה . " זוהי ישות החשה אחדות עם זרים - כמובן , מתוך התבססות על ההנחה שזרים יכולים לחוש את רגשותיי ואפשר לשתפם במחשבותיי ובחוויותיי הדמיון האנושי היפה , הישן והטוב . אך אהבה מסוג זה היא אהבה לפ 1 טנצ אל . זוהי האהבה לפוטנציאל האנושי שאנו רואים בזרים . ואהבה זו מתגלמת באופן אידיאלי ביחסנו לילדים . כל אדם שמביט בילד חש מה שהייתי מכנה אהבה אליו , ואין זו אהבה נוסטלגית ; זוהי אהבה לפוטנציאל של הילד , של יכולתה הטבעית של התמימות לחוש כל רגש . זהו הבסיס לאהבה אוניברסלית . ברור שהמחבר מבין על מה אני מדבר , רק נראה שהוא אינו מכבד זאת . אמת - האהבה האוניברסלית לא תדליק אותי , אך היא כן תיתן לי סיבה לקום בבוקר .
|
|