|
|
עמוד:10
שווייצרים כמו מקס פריש ופרידריך דירנמט , בולגרי כמו אליאס קאנטי או רומני כמו פאול צלאן ? כל אלה כתבו בגרמנית , ויצירותיהם עומדות במרכז הקנון המודרני של "הספרות הגרמנית ; " אבל אין להם כל זהות לאומית משותפת ( ברוך , קפקא , קאנטי וצלאן , שחיו בארבע מדינות שונות , היו , בנוסף לכך , יהודים עובדה המבליטה ביתר שאת את חוסר הרלוונטיות של שפת הכתיבה לזהות הלאומית . ( הוא הדין ב " ספרות הספרדית " של המאה העשרים , שנציגיה הבולטים פזורים על פני מדינות שונות - ארגנטינה ( בורחס , קורטאזאר , ( קולומביה ( מארקס , ( ספרד ( לורקה , ( מקסיקו ( קרלוס פואנטס ) ופרו ( מריו ורגס יוסה , ( והוא הדין ב " ספרות האנגלית " המודרנית , המפוזרת בין ארצות הברית ( פוקנר , המינגוויי , ( אירלנד ( ג ' יימס ג ' ויס , ויליאם ייטס , ( אנגליה ( וירג'יניה וולף , גרהם גרין , ( אוסטרליה ( פטריק וייט , ( רודזיה ( דוריס לסינג ) ודרום אפריקה ( אנדרה ברינק . ( ומה נאמר , גב ' לנדאו , על סופרים שנטשו את שפת אמם לטובת שפה אחרת , כמו בקט האירי , שבחר לכתוב בצרפתית , או קונרד הפולני ואיסק דינסן הדנית , שבחרו לכתוב באנגלית ? ומה תאמרי על סופרים שערקו משפה לשפה באמצע הקריירה הספרותית שלהם , כמו נבוקוב ( שזנח את הרוסית למען האנגלית ) או מילן קונדרה ( שזנח את הצ ' כית למען הצרפתית ?( סופר יכול לבחור לו את שפת כתיבתו בלי כל קשר לזהותו הלאומית . קפקא איננו גרמני , מארקס איננו ספרדי , בקט איננו צרפתי ונבוקוב איננו אנגלי . השפה איננה קריטריון לזהותה הלאומית של יצירת ספרות . הקריטריון הוא פואטי , לא לשוני . אם ישנה מורשת של ספרות צרפתית ( או רוסית , או אירית , ( מורשת זו מגולמת בגישה לאומית ייחודית , בעלת מאפיינים מובהקים הן מצד התכנים המעסיקים אותה והן מצד האמצעים הספרותיים הנקוטים בה . אם ישנה , אפוא , "ספרות עברית , " עלינו לקבוע מהם המאפיינים הפואטיים המגדירים את גרעין מהותה . לכך הוקדשה מסתי . באשר לטענה השנייה , בדבר " התעלמותי " מן החלקים הלא סיפוריים של התנ " ך : לנדאו מבלבלת בין קביעת בלעדיות לקביעת הייררכיה . כשאנו ניגשים אל מכלול הטרוגני כלשהו , כמו התנ '' ך , במטרה להצביע על ייחודו הסגולי לעומת מפעלים טקסטואליים אחרים ( כגון האפוסים ההומריים , או המסופוטמיים , או ההודיים , ( עלינו לשאול : מה יש בו , במפעל הספרותי הזה , שאין באחרים ? הטרוגני ככל שיהא - מהו הממד המבדיל אותו מאחרים ? מהי חדשנותו הספרותית ? במקרה של התנ '' ך , התשובה היא הסיפורת . הפרוזה הסיפורית הומצאה בתנ '' ך . כשני שלישים מן התנ '' ך כתובים בפרוזה סיפורית , ובתוכם החטיבה המקראית המקודשת ביותר - חומשי התורה . כלומר : גם מבחינה כמותית וגם מבחינה תוכנית , התנ '' ך הוא בעיקרו פרוזה סיפורית . וכפי שהראיתי במסתי , קשורה עובדה זו לעצם מהותה של המהפכה המקראית : את המונותיאיזם המקראי , ההיסטורי לאומי , אי אפשר להביע ולהנחיל אלא כסיפור היסטורי לאומי ; לא כפילוסופיה ולא כשירה . לא נובעת מכך הימנעות מכתיבה הגותית ( קהלת , משלי , ( מכתיבה שירית ( תהלים , שיר השירים ) או מכתיבה
|
|