|
|
עמוד:9
ניגוד בולט יותר מן הניגוד בין המספר המקראי האימפרסונלי , המייצג מחבר אנונימי , לבין ההנכחה העצמית הקיצונית של האפיקן ההודי . ויאסה , מחבר הםהכהרטה , הוא אביהן הביולוגי של כל הדמויות שעליהן הוא מספר ( כדי להבין זאת , נדמיין לעצמנו שהתנ '' ך היה מסופר כמונולוג בגוף ראשון של אברהם אבינו . ( באותו אופן , ואלמיקי , אחד מגיבורי הראםאיא 1 ה , הוא המשורר החתום עליה . באשר לטענה השנייה : לא רק שלא התעלמתי מזיקתו של התנ " ך לספרות המסופוטמית , אלא טענתי במפורש שמחברי התנ"ך נטלו את המיתוסים המסופוטמיים המרכזיים ועיבדו אותם כדי להסב באופן מהפכני את משמעותם . לא הצגתי את התנ " ך כטקסט שנוצר יש מאין בחלל תרבותי ריק , אלא בדיוק להפך , כטקסט שחדשנותו נעוצה במידה מכרעת בהתעמתותו החזיתית עם הספרות הפגנית של האזור . טענתם השלישית - בעניין עגנון וברנר - היא טענה פרסונלית , לא טענה ספרותית עניינית . האם מן העובדה שברנר ועגנון היו חברים , נובע משהו לגבי אמנות הסיפור של כל אחד משניהם ? לא כתבתי מאומה על ברנר האיש או על עגנון האיש . כתבתי על הפואטיקה שלהם . הראיתי שהפרוזה של עגנון צועדת בנתיב הפואטי הנמתח מן התנ " ך עד לסיפורת החסידית , ושהפרוזה של ברנר אינה צועדת בנתיב זה . אופייני למכתבם של פאטון וגולדמן , שאפילו את הומרוס הם גוררים לכאן מטעמים פרסונליים ולא מטעמים ענייניים . אמירותיו של עגנון על אודות מקורות יניקתו אינן יכולות לשמש תחליף לניתוח יצירותיו . לא חשוב מה סופר אומר , חשוב מה הוא כותב . אם יש דמיון כלשהו בין הרומנים של עגנון ובין האפוסים של הומרוס , דמיון זה בטל בשישים לעומת התהום הפואטית הפעורה ביניהם : התהום שבין פרוזה לשירה , בין פרישת זמן היסטורית ( עגנון ) להתמקדות ברגע דרמטי ( הומרוס , ( ובין תכנים לאומיים לתכנים אינדיבידואלי סטיים ( בתקופת הומרוס לא הייתה ליוונים תודעה לאומית . הם לא תפשו את עצמם כ " עם . " וראו על כך בספרו של מוזס פינלי , עולמו של א 1 ד סא 1 ס , תרגם גבריאל הרמן [ ירושלים : מוסד ביאליק , , [ 1998 עמ' . ( 39 ומכאן למכתבה של רות לנדאו , המעלה שלוש טענות כנגדי : ( א ) "ספרות עברית , " היא אומרת , היא ספרות בשפה העברית , ולכן מופרכת טענתי כי לא השפה אלא האסטרטגיה הספרותית ( הפואטיקה ) היא המגדירה את זהותה של ספרות לאומית ; ( ב ) התעלמתי , לטענתה , מן החלקים הלא סיפוריים שבתנ " ך ( בעיקר מספרי הנבואה , ( וכך הצגתי סלקציה מגמתית ומסולפת של ספר הספרים ; ( ג ) התעלמתי , לטענתה , מן התוכן הדתי של הקנון העברי , ומשום כך הגדרת הספרות העברית שלי " ) סיפורת פעולה היסטורית לאומית ( " מחמיצה את הרכיב החשוב ביותר של זהותנו הלאומית - האמונה בריבונו של עולם . כדי להזים את טענתה הראשונה של לנדאו , הבה ננסה להחיל את ההגדרה הלשונית ( שבה היא מחזיקה ) על מה שמכונה "ספרות גרמנית . " חלק מגדולי " הספרות הגרמנית " של המאה העשרים ( תומס מאן , היינריך בל , גינטר גראס ) היו , אכן , גרמנים ; אבל מה באשר לאוסטרים כמו רוברט מוסיל והרמן ברוך , צ ' כים כמו קפקא ורילקה ,
|
|