|
|
עמוד:11
הקטגוריה החסרה בדבר המערכת , "מי הוא חילוני " ( תכלת , 4 אביב התשנ " ח , ( 1998 / מנסה דוד חזוני לתהות על קנקנה של תופעת החזרה לארון הספרים היהודי . במהלך המאמר עושה חזוני שתי אבחנות מרכזיות . האבחנה הראשונה מפורשת יותר , ולפיה תופעת החזרה לארון הספרים היהודי מבשרת הרחבה של קבוצת שומרי המסורת והדת בארץ , על חשבון קבוצה זניחה ההולכת ומצטמצמת בחברה הישראלית - החילונים . האבחנה השנייה , סמויה משהו , מכלילה את כל מי שחזוני חפץ ביקרו - השמרנים , שומרי המסורת והדת , הציונים ואנשי הימין - לחטיבה קוהרנטית אחת . מנגד מוצבים יחד כל אלה שזוכים לחצי הביקורת שלו - הליברלים , החילונים , הפוסט ציונים והשמאלנים הקיצונים . המסקנה ההכרחית הנובעת מן הדברים היא כי הקיטוב הוא חלק אינהרנטי מהחברה הישראלית , וכי התפישה הליברלית בישראל היא בבחינת עולם הולך ונעלם . בעשותו את האבחנה הראשונה שלו , מתאר חזוני כיצד "סוף כל סוף" חלק לא מבוטל מהשמאל החילוני "החל לגשש " - שהרי הוא עיוור - את דרכו אל "המסורת הדחויה של בית סבא . " דרך זו היא בגדר הפניית עורף לרוח השלטת כיום בתרבות החילונית בישראל , שבה "סנדלרי התרבות " מתכחשים לשורשים היהודיים של השמאל הציוני ומסתייגים מהם , "ובוחרים בחילוניות נאורה וקנאית . " כלומר , החילונים , אליבא דחזוני , יוצאים בפתחם את ארון הספרים היהודי מהחושך אל האור , ומאמצים תוך כדי כך נתיב מעין דתי ו " שמרני " למהדרין . אבחנה זו מצטרפת לאמירה המשתמעת לגבי שני המחנות ה " אמיתיים " המסתתרים בחברה הישראלית . תנועת העבודה , אליבא דחזוני , אינה תפישה עקבית ומתמשכת על פני עשרות שנים , אלא היא מפוצלת לשני מחנות מנוגדים . הראשון הוא המחנה הציוני יהודי , שנו תנועת העבודה הבן גוריונית מושמת בכפיפה אחת עם הפותחים כיום את ארון הספרים היהודי ; השני הוא המחנה הפוסט ציוני , הלא ממש יהודי , של יתר אנשי השמאל , שמפנים עורף הן לארון הספרים היהודי והן לציונות , לטובת " חילוניות קנאית . " סוגיית הדתיים חילונים בחברה זוכה לאותו ניתוח פשטני . בהסתמך על ממצאי מחקר של מכון גוטמן במקורם , בהם נטען כי "אין יסוד לרטוריקה המקטבת את החברה הישראלית לדתיים וחילונים , " חזוני אמנם דוחה את הדיכוטומיה המקובלת של החברה בישראל כמפוצלת לעשרים אחוזים של דתיים ושמונים אחוזים של חילונים ; אלא שבמקום לקבל ממצאים אלה מתוך נאמנות למקור , כרצף בין דתיים , מסורתיים וחילונים , הופך חזוני את משמעותם : " מתברר שהיחס 80-20 נוטה לטובת אלה הרוצים שלילדיהם ולארצם יהיה אופי שאינו רק חילוני , אלא גם , ואולי בעיקר , יהודי . " כלומר , במקום תמונה דיכוטומית מוטעית אחת , מציג חזוני את תמונת הראי המהופכת , והמוטעית לא פחות . האבחנות הללו של חזוני מובילות אותו לפרשנות שלפיה קיימות שתי אלטרנטיבות תרבותיות מנוגדות , האחת - ללכת בדרך של מעין חזרה בתשובה , לציונות וליהדות , לרגש , לאמונה , לשמרנות ; השנייה - להיוותר חילוני פוסט ציוני , מנותק ממורשת , קר ומנוכר . החילונים , על פי משוואה זו , הם במידה כלשהי אנטי ישראלים , כדבריו במשפט הפתיחה למאמר : " בכל הנוגע ליהדות , ישראל היא מדינה שמרנית אדוקה . " יש בתפישות אלה של חזוני השטחה מעוותת של המציאות
|
|