|
|
עמוד:5
אותם מנהיגי הממשלה , שרק לאחרונה גינו את מימוש הזכות למחות ולהפגין ללא אלימות נגד מערכת המשפט , במקום לתמוך בה , מבינים את הצורך בהגבלת כוחה של הרשות השופטת כדי להחזיר את האיזון שבינה ובין הרשות המחוקקת והרשות המבצעת , וספק אם יש להם נכונות פוליטית לעשות זאת . בהעדר חקיקה כזאת , רק מחאה ציבורית ממושכת תוכל לתקן את חוסר האיזון הנוכחי . בתחום המשפט , הממשל והפוליטיקה , ביקורת בכתב ובעל פה ומחאה לא אלימה אינן בלתי דמוקרטיות . נהפוך הוא , הן סם החיים של השיטה הדמוקרטית . דעה שונה , שהייתה בעבר נחלתו של מיעוט , הופכת , לעתים קרובות , לעמדת הרוב . אם חפצה מדינת ישראל להבטיח את שלומה בעתיד , עליה לפתח כבר היום יחס חיובי למחאה בלתי אלימה נגד אופי פעולתה של מערכת המשפט ולביקורת עליה , כמרכיב חיוני ואף רצוי בהגנה על עתידה של הדמוקרטיה . דוד ה ' ו"נשט"ן מריון סטיישן , פנסילבניה לעורכים , נהניתי לקרוא את המאמר "באמריקה הכל הולך" ( תכלת , 7 אביב התשנ"ט 999 / ו ) מאת אבן גאר , אך ברצוני להעיר כמה הערות . ההערה הראשונה מתייחסת לאופייה של הביקורת החרדית על מערכת המשפט . אכן , ביקורת על בית המשפט העליון היא דבר רצוי וחיוני במשטר דמוקרטי כחלק מהשיח הציבורי בין האזרחים לרשויות השלטון השונות , אך זאת כאשר המבקרים מכירים בקיומם של כללי המשחק הדמוקרטי ופועלים על פיהם - וכך הוא הדבר בארצות הברית . גם כאשר הנשיא פרנקלין רוזוולט תקף את בית המשפט העליון וניסה לשנות את הרכבו , הוא מעולם לא חשב על צורת שלטון שונה מן הדמוקרטיה . לעומת זאת , הביקורת הנמתחת על ידי החרדים נובעת מאי הכרה בכללי המשחק הדמוקרטי וברצון להחליפם בתיאוקרטיה , וזה שונה לגמרי . משל למה הדבר דומה ? למשחק שחמט שמטרתו היא חיסול המלך של היריב . מצב שבו מנסים להשיג את המטרה לפי כללי המשחק ובמהלכים טקטיים מגיעים לשח ולבסוף למט , שונה לגמרי ממצב שבו משיגים הכרעה על ידי ריסוק חצי הלוח של היריב בפטיש , ומרסקים אגב כך את המלך . שנית , לדעתי טועה החילוניות הישראלית כשהיא טוענת כי יש רק שני צדדים למטבע , מן הצד האחד חילוניות ודמוקרטיה ומן הצד השני , כאנטיתזה , יהדות וטוטליטריות , ובכך בעצם שוללת מכל וכל את אפשרות קיומה של "מדינה יהודית . "ודמוקרטית מלבד הטעות המהותית שבבסיסה של אבחנה זו , היא גם עלולה לדחוק אנשים דתיים ודמוקרטיים ( בעיקר מהזרם הדתי לאומי ) לצד החרדי בכך שהיא מעמידה לפניהם אלטרנטיבה אחת המאגדת דמוקרטיה עם חילוניות מוחלטת . תחושתי שלי כדתי ציוני , האמון על ברכי הדת ועקרונות הדמוקרטיה גם יחד ומעורב בהוויה הישראלית ברמ '' ח אבריו , היא של מי שבעצם מגשים יום יום את שילובה של הדת עם הדמוקרטיה . לכן באותו היום שבו התקיימו שתי ההפגנות בירושלים , האחת נגד בית המשפט העליון והשנייה בעדו ובעד דמוקרטיה חילונית , נשארתי אני בביתי , משום שלא יכולתי להזדהות עם אף אחת מההפגנות הללו באופן מלא : האחת ייצגה
|
|