|
|
עמוד:12
מהאליטות להמחשת ה " פנאטיות" של הביקורת החרדית . התגובה הציבורית קיימת , אך מה שחסר לה הוא דו שיח אמיתי . הלגיטימיות של הדיון אינה נמדדת באיכותו , בערכיו או בתוצאותיו , אלא במגמתו . אם דיון זה מכוון לשינוי ההשקפות הקיימות כיום בנוגע לתפקודו של בית המשפט , הוא ייתקל בגיחוך ובלעג , או שפשוט יושתק . המסקנה הבלתי נמנעת היא שמעצבי דעת הקהל בישראל הם מנגנון כמו שלטוני במדינה , לא פחות מבתי המשפט , מהכנסת או מהממשלה . ובית המשפט הוא שמגן על מעצבי דעת הקהל הללו , כפי שניתן להיווכח מעיון בעתירות המוגשות לו בענייני איזון , הגינות ואובייקטיביות באמצעי התקשורת . קהלת הוא שאמר כי "מקום המשפט שמה הרשע ומקום הצדק שמה הרשע " ( קהלת ג : טז . ( ההייתה זו נבואה , או שמא דעת קהל ? ישראל מ » דד שילה לקחי הכשלתם יואב שורק עשה מאמץ ראוי להערכה לאבחן את החולי שפשה בחיים היהודיים בישראל של ימינו " ) תורת הארץ , תורת חוץ לארץ , " תכלת , 2 אביב התשנ"ז , ( 1997 / וברכותיי על תובנותיו המאלפות . אני מסכימה אמנם שיש צורך לחדש את המחשבה היהודית ולנהוג בדרכים כמעט מהפכניות , אך חולקת על מקצת מטענותיו , ומטילה ספק בתקפותה של התרופה שהוא מציע . שורק טוען כי "אין למצוות אופי טכני גרידא , " וכי "צדקתו של אדם אינה נבחנת על פי הביצוע הטכני . " זה נכון , במידה מסוימת . הוא צודק כשהוא אומר : "אין עיקרה [ של המערכת המצוותית ] הכפיפות למסגרות גם כשאינן מיישמות כלל את הערכים שלשמם נקבעו , " אבל אין בכך כדי לגרוע מחשיבותה של שמירת מצוות פורמלית בנסיבות אחרות . מצוות רבות , ובייחוד בקשר לעבודת המקדש , מחייבות דיוק טכני קפדני . נדב ואביהוא , בכוריו של אהרן הכהן , מתו לפני ה ' מפני שהקריבו "אש זרה . " מפרשי התנ '' ך מביעים אמנם השערות שונות בדבר העיקרון הנעלה שהפרו הללו , אבל בכתוב אין כל רמז שפשעם היה יותר מאשר מחדל טכני . באותה הרוח מתאר התנ " ך , בפירוט מדוקדק כמעט עד כדי אבסורד , את מתווה המשכן ואת כליו , ואחר כך , כדי להדגיש את תשומת הלב הקפדנית לדיוק הטכני של המבנה , חוזר עליהם אחד לאחד . גם טקסים אחרים זוכים לטיפול טכני דומה . תיאורים אלה עומדים בניגוד בולט לפרקים המתארים דינים חברתיים כלכליים , שבהם די בניסוח עקרונות כלליים . אין ספק שלפנינו שתי מערכות של דינים : המשפט החברתי , שהעקרונות תופסים בו מקום ראשון במעלה והפרטים הטכניים כמעט ואינם נזכרים , ודיני הטקס , שבהם נדרשת הקפדה על פרטים טכניים , המאפילים לעתים על העקרונות המנחים . יהודים דתיים מקפידים בימינו על שמירת מצוות טכנית , מפני שהם מחילים על העניינים החברתיים שיטות ניתוח המתאימות לעניינים הטקסיים . היבט זה של "תורת חוץ לארץ" הסתמן כבר בתקופת המשנה . הדינים הכלליים המעטים בנוגע לשמירת השבת , למשל , שנקבעו בתורה , הפכו לשתי מסכתות שלמות במשנה . אפשר שתופעה זו הייתה מעין פיצוי תת הכרתי על ביטול הטקסים הרשמיים אחרי חורבן הבית . הבעיה איננה שמירת הטקס הטכני , אלא
|
|