|
עמוד:9
חילוץ פסוקים במאמרו "אתיכם לחרבות : השלום המקראי האבוד , " עושה דוד חזוני את המאמץ הנדיר למדי , ומנסה להבין את פירושו של טקסט מקראי ללא עיוותי המשמעויות הרווחים כל כך בקרב פרשנים אורתודוקסים ולא אורתודוקסים כאחד ( רבים מהפרשנים הפופוליסטיים של ימינו טוענים , למשל , כי המושג "ברית שלום " בפרשת פינחס , משמעו לא היה גמול ופרס כלל ועיקר , אלא מעין ריכוך של קנאותו - פרשנות המתעלמת לחלוטין מן המקרא כפשוטו . ( מעניין לציין שאת הטיעונים התכליתיים ביותר שלו ביסס חזוני על ידי כך שמיקם את הפסוקים המוכרים מהתנ"ך בהקשר המידי שלהם . לפסוק הידוע בחזון ישעיהו הנביא , למשל , "וכתתו חרבותם לאתים ... ולא ילמדו עוד מלחמה , " קדם הפסוק "ושבר פשעים וחטאים יחדו ועוזבי ה ' יכלו . " פרשנות זו מוכיחה שהצגת רעיון השלום לכל אורך התנ " ך עקבית היא , כפי שטוען חזוני , והיא מחלצת את הפסוקים הנודעים הללו מידיהם של פעילי "שלום , " שעיוותו אותם במשך שנים כה רבות לקידום מטרותיהם הפוליטיות . ברק מור אפרת חשודה בנאיביות במאמרה "אקטיביזם שיפוטי והדיון שאיננו " ( תכלת , 3 חורף התשנ " ח 998 / ו , ( אוולין גורדון מציגה את בעיית העדרו של דיון ענייני , מעמיק וסובלני בסוגיית האקטיביזם השיפוטי המוגבר בישראל . הציר המרכזי בטיעוניה של גורדון ו " מקרה המבחן" שבו היא בוחרת הנו התגובה התקשורתית והציבורית על החלטות בג '' ץ בפרשת סגירת כביש בר אילן בשבת , שאותה היא מציגה ומנתחת בפירוט . למרות שטענתה של גורדון בדבר השתקת הביקורת על האקטיביזם השיפוטי בדין יסודה , דווקא פרשת כביש בר אילן מהווה מקרה יוצא דופן , שאין בו ללמד על הכלל . הכוח המניע מאחורי התגובה החרדית החריפה על פסיקת בג " ץ זו , ומאחורי תגובת הנגד , הנו מה שמכונה בישראל זה מכבר "מלחמת תרבות . " נקודה זו , בהיבטה התחיקתי , ממוקדת היטב במאמרו של הלל נייער " ) תורת המהפכה של אהרן ברק , " תכלת , 3 חורף התשנ '' ח 998 / ו ) - העדפה ברורה של ערכים דמוקרטיים על פני ערכים יהודיים על ידי בית המשפט העליון , וזאת למרות העמדתם כערכים תאומים ושווים בחוק - ותחושתו של הציבור החרדי כי מגמה זו מהווה סכנה מוחשית לאופייה היהודי של מדינת ישראל . קביעתה של גורדון שבמאבק על סגירת כביש בר אילן " החרדים נמצאו מדברים בזכות הדמוקרטיה ולא נגדה" חשודה בנאיביות יתרה ובהעמדת הדיון על יסודות תיאורטיים , למרות שקיימות עובדות רבות הסותרות אותם . די בקריאה חטופה של אותם עיתונים חרדיים הנידונים במאמרה של גורדון ובהיכרות מינימלית עם ציבור קוראיהם כדי לדעת כי גאוותו של ציבור זה , ובצדק מבחינתו , היא על מלחמתו על ערכי היהדות , ובוודאי לא על נשיאת דגל הדמוקרטיה . ומכאן גם האנומליה בניסיונה של גורדון ללמוד מהמתרחש בארצות הברית בתחום האקטיביזם השיפוטי לגבי המצב בישראל . בארצות הברית מוסכם על כל משתתפי הדיון הציבורי כי הזירה שבה מתרחש הדיון הנה המגרש של ערכי הדמוקרטיה , וכולם
|
|