|
|
עמוד:8
מחשבה רצינית , זהו באמת כתב עת באיכות גבוהה . המשיכו להעלות את רמת השיג והשיח בישראל ! זאב מגן ירושלים מחיר החירות מצוקתו של אופיר העברי עקב מצבה העגום והמבולבל של השמרנות " ) בחזרה לעתיד השמרנות , " תכלת , 3 חורף התשנ"ח 998 / ו ) מעידה על הבעיה יותר משהיא מקילה על הפתרון . מר העברי מציג קו מחשבה טיפוסי לשמרנות של ימינו , קו המטשטש את ההבדל בין הקנקן למה שיש בו . הימין הפוליטי הוא כיום אובד דרך , משום שכמו השמאל , לא צמצום היקפיהם של הממשל ושל החברה הפוליטית עומדים בראש מעייניו , אלא דווקא ההשתלטות על הממשל וניצולו לקידום הרעיונות החביבים עליו . פ"א האייק היה ליברל , במובן האמיתי והקלאסי של המושג , והסוגיה הזאת הטרידה אותו דייה , עד שטרח להבהיר זאת במסה שכתב , ושמה "מדוע אינני שמרן . " אבל עובדה זו אינה מרתיעה את מר העברי מלכלול את האייק במסורת השמרנית המעורפלת שהוא מציג . יכול להיות שערכיו של מר העברי נאים וצודקים , אבל הייתי רוצה שהם יישארו בתחום הבחירה החופשית ולא בתחום הממשל , הפוליטיקה והכפייה . מאמרו של דוד חזוני , "אתיכם לחרבות : השלום המקראי האבוד , " מגרה את תיאבונו של הקורא לעיין בצורה מעמיקה במשמעות המילה "שלום" במקרא , וכיצד היא עשויה לסתור את הבנתה הרווחת בימינו . לרוע המזל , תיאבון זה דועך עד מהרה , מפני שהדיון מידרדר במהירות והופך לבימה לא מסודרת ולא מאורגנת להזיותיו של חזוני וללמדנותו הלקויה . כעבור כמה פסקאות עובר הכותב באופן מלאכותי במקצת מבירור המשמעות של המונח המקראי "שלום " לדיון ב " רעיון השלום המודרני" כנגד "רעיון השלום המקראי . " משום מה , ל"רעיון השלום המודרני " יש שני מרכיבים בלבד , ושניהם נחבאים באחת הקצוות של הקשת הפוליטית : פציפיזם מוחלט ופשרה . האומנם ? נוכח מספר הקברים שבהם טמונים שרידיהם של חיילים אשר נהרגו במאה הנוכחית לבדה , ניתן להסיק שבמאה זו לא היה , כנראה , עניין בשלום - או שאולי התפישה המקובלת בציבור בנוגע לשלום רחבה מעט יותר ממה שמציע חזוני . כלומר , מהות העניין היא בשאלה מת מפעילים כוח , יותר מאשר בשאלה האם מפעילים אותו ( כטענת חזוני . ( אחרי שהנחנו מהי המשמעות של המילה המודרנית "שלום " ( בלי לטרוח , כמובן , אפילו לפתוח מילון , ( מצאנו שהמונח , במשמעות זו ( מניעת חיכוכים , ( מנוגד למשמעות המקראית ( בהקשר של מלחמה ) - "התקדמות לקראת הניצחון . " האין פה בלבול כלשהו בין האמצעי למטרה ? עם זאת , מסתבר שמאחורי מאמציו המרובים של חזוני טמונה נקודה שאפשר להסכים עמה . דומה שההבנה הכוללת של המילה "שלום" בשימושה המודרני קרובה יותר למילה "שלווה . " במובן זה , המצב הקיומי החבוי במושג "שלום" והקשור אליו קרוב , כנראה , למה שחשב עליו תומס ג ' פרסון כאשר אמר שמחיר החירות הוא עמידה מתמדת על המשמר . במילים אחרות , המאבק מאפיין את החיים , והשלווה מאפיינת את המוות . בוב בורנס ושינגטון
|
|