|
|
עמוד:13
תשובתו של הלל לנכרי היתה ניסיון להתמודד התמודדות עקיפה עם קבלת עקרוךההכללה באותה תקופה , גם בקרב רבים בעם ישראל . עד מהרה למדה היהדות עד כמה נתיב זה מסוכן , כי גם ניסיון זהיר לתת תשובה מכלילה "על רגל אחת " למהותה , סופו שיוביל לסכנה האיומה של המשיחיות . ז » " . שו " ו " בר-כוכבא " ביטוי לאופי ההתמודדות שנדרשה לה היהדות אנו מוצאים אצל ההיסטוריון הרומי קורנליוס טאקיטוס , שבהיסטוריות שלו , אשר נכתבו סביב סוף המאה הראשונה לספה " נ , קבע כי "האמונה היהודית היא פרדוקסלית ובזויה . " בתקופה זו היתה היהדות חלק מהפולמוס התרבותי פילוסופי דתי של העולם הרומי . עולם אשר נמשך לעקרון האל האחד והיחיד של בני ישראל , אך סלד מכל דקדוקי הפולחן המטריחים והבלתי מובנים שנלוו לאמונה באל האחד . השילוב של האל המופשט עם דקדוקי הפולחן נתפס אצל רבים כסותר , ומכאן קביעתו החריפה של טאקיטוס . בעת הזו כבר היו האמונות האליליות נתונות בתהליך קריסה מתקדם . הסדר החברתי שהיה מבוסס על מסורות ואמונות לא עקביות התפורר לאיטו , ככל שמנהגים עתיקים לא עמדו בביקורת של תועלת רציונלית , והאמונה באלים כמו אפולו או יופיטר הוצגה ככלי ריק על ידי הפילוסופים . אבני היסוד של כל חברה , כמו ערכי מוסר או צורך בתוחלת , התערערו , והחל חיפוש אחר דבר מה שיחליפם . אפילו הרציונליזם הפילוסופי לא יכול היה עוד לעמוד בפני האתגר של רעיון ההכללה - הצורך למצוא עיקרון שעליו ניתן יהיה לעגן מהו טוב ומהו רע . הסתבר , כי ניסיון לבסס חברה על עקרונות פילוסופיים הוא חסר תוחלת , מאחר שעקרונות אלה פתוחים לערעור עצמי מתמיד - מעצם היותם במקורם כלי להרהור ולערעור על הכל . תפיסות כמו זו הקובעת כי אין באפשרותנו לדעת באופן מהותי שום דבר ( סקפטיציזם , ( או שאין ערך נצחי לדבר ולכן אין ערך שניתן להגדירו משמעותי בכלל ( אפיקוריזם , ( מובילות בהכרח לייאוש קיומי ולחיפוש אחר דבר מה שיהיה בלתי מעורער .
|
|