היועץ הארגוני- הייעוץ הארגוני

עמוד:6

פוסקים והמשתנים לפתור את הבעיה של עבודת העובד , ישנו דבר-מה שלא חדל לא-לעבוד . לא הנורמות , לא חוגי האיכות ולא האוסופיה של שינות אפם הטעויות , אינם מצליחים למחוק את איהנחת . אפשר לומר , שאי הנחת הזה הוא הבסיס הממשי ולא הדמיוני להזמנתו של היועץ הארגוני . השאלה המרכזית ביחס לייעוץ וליועץ הארגוני מתייחסת להתייצבות שלו : האם עליו להגיע מן הצד של הקואורדינטה של "האישיות" או מצד הקואורדינסה של ? "הסימפסום" ובכן , בהעמדת שני הקטבים הללו זה מול זה מתמצה המטרה שלי לערב זה . לצורך העניין , לערב זה אני מציב את הקואורדינטה של "האישיות" מן הצד של "המדעיות" ואת הסימפטום מן הצד של ה"צל של , "המדעיות וזה כדי להפריד ולהבחין בין שתי פרקטיקות שונות , שמקופלות היום תחת אותה קורת גג - הייעוץ הארגוני . פרקטיקה אחת , שהיא מן הצד של המדעיות , אני מכנה בשם "המדען הארגוני" או המומחה הארגוני , והיא זאת שברגיל זוכה לכינוי יעוץ'" . "ארגוני ואילו לפרקטיקה השנייה , זו שמגיעה מן הצד של "הצל של , "המדע אני רוצה לשמור את הכינוי "" עוץ . "ארגוני וזאת , עד אשר יומצא שם מוצלח יותר . ובכן , מדוע אני מציב את "האישיות" בצד של המדעיות ואת הסימפטום בצד של "הצל של ? "המדע הטעם לכך הוא פשוט ביותר : "האישיות" היא מה שהמציא הארגון עבור הסובייקט , ואילו הסימפטום הוא מה שממציא הסובייקט כתשובה לארגון , קרי ארגון חלופי . על כן "האישיות" היא מן הצד של האוניברסלי ואילו "הסימפטום" הוא מן הצד של הפרטיקולרי . האישיות היא מן הצד של האוניברסלי , כיוון שהפונקצ"ה העיקרית אשר פועלת ביחס אליה היא ההשוואה . האישיות היא תוצר של השוואה - השוואות על פני סרגלים , גם אם דמיוניים , של מקרים פרטיים . עניין ח"דמיונ " ביחס למדע לא צריך להטעות אותנו . שהרי זה מכבר התברר לפיזיקאים שמודלים תאורטיים דמיוניים , שהשתמשו בהם כדי להבהיר צדדים מסוימים של התנהגות העולם האטומי והתת-אטומ , מנבאים את המציאות לאשורה כמו מטפורה שעוברת את גבולותיה כמטפורה . כך באשר לפררוכסים של תורת הקוואנטים , כאשר המציאות הבלתי מובנת שמשתקפת בפרדוכסים הללו מתקיימת בפועל וניתנת לאישור נסיוני . כך מתברר לפיזיקאים ולמתימטיקאים שהם בונים עולם של גנים דמיוניים , שבתוכם יש קרפדות אמיתיות , כדברי המשוררת האמריקאית מריאן מור . כאמור , סרגלי האישיות מייצרים מקרים פרטיים של האוניברסלי , תוצרים של מעשה ההשוואה ; אך אין לבלבל זאת עם מה שהוא יחידאי או פרטיקולרי , שאיננו תוצר של השוואה . היחידאי עומד בפני עצמו ואיננו כלול באותה שרשרת של השוואות - הוא מסדר אחר . כאן ניתן להוסיף עוד צמד של מושגים , ולומר שהמדע הוא מה שמדגיש את האוניברסלי של המסמן , ואילו מה שאני מכנה כרגע ה'צל של המדעי מדגיש את הפרטיקולרי של האובייקט . כאשר אני מדבר על האובייקט , ברור שמה שנמצא בצל של המדע בניסוח זה זוהי האתיקה הפסיכואנליטית ; והאובייקט הוא אותו אובייקט , שלאקאן מציין כתגליתו הפרטיקולרית , אותו אובייקט שמתפקד כקונדנסטור של ההנאה של הסובייקט . זהו אובייקט , שלוחץ באמצעות הסימפטום , וכולל בתוכו את האפשרות שיתגלה כאובייקט סיבת האיוו . בין שני המושגים הללו , המסמן והאובייקט , אנו יכולים לשרטט שני גורלות שונים של ארגונים ,

לעמוד קודם  |  לעמוד הבא