ארגונים במצבים של אי־ודאות ואי־יציבות: גישה פסיכואנליטית מערכתית

עמוד:9

אם ננסה לקשר בין דבריו של אנזייה על התינוק לבין דבריו של לורנס על חברת המידע , נוכל לטעון שאנו כבוגרים חווים התקפות מתמשכות על המעטפת הצלילית שלנו . גם לורנס מתבונן בבעיה באמצעות מטאפורות הלקוחות מעולם החושים , כגון שמיעה וראייה . לדבריו , בחברה התעשייתית המודרנית חיינו כתוך חלל אופטי סופי ;( Optical Finite Space ) בחברת המידע הפוסט-מודרנית עברנו לחיות בתוך חלל אקוסטי אין-סופי . ( Acoustic infinite Space ) זוהי , בלי ספק , חוויה של חיסרון במעטפת נפשית מגוננת ותחושה של הפגזה במידע אין-סופי . לורנס עושה שימוש במושג נוסף , שנקרא "סביבת הד" . ( Eco-Environment ) המונח "סביבת הד" גם הוא מטאפורה המבוססת על חוש השמיעה . המונח "סביבת הד" מאפשר חיבור בין התיאוריה הפסיכואנליטית לבין תיאוריית המערכות . לפי תיאוריית המערכות אירוע בקצה אחד של המערכת אינו מתרחש בחלל ריק אלא מהדהד בחלקים אחרים של המערכת ומשפיע עליהם בעוצמה . ההדהוד יכול להתרחש במערכת הגלובוס , במערכת של מדינה או במערכת של ארגון . דוגמה להדהוד בגלובוס היא תופעת הטרור העולמי . טרור בבניינים רבי-קומות יוצר תגובת הד . זמן-מה לאחר שהיה אירוע טרור במגדל התאומים בניו יורק , התרחש אירוע טרור בבניין רב-קומות בבואנוס-איירס , ולאחריו — בבניין רב-קומות באוקלהומה . אירועים בחלקי עולם שונים , שנראו לכאורה מנותקים זה מזה — לפי הגישה הפסיכואנליטית-מערכתית אינם מנותקים , וכל אירוע כזה חלחל באופן בלתי מודע ויצר השפעה חריפה על שרשרת של אירועים דומים לו שבאו בעקבותיו . חשיפה למידע מרובה על אלימות יוצרת אף היא סביבת הד . לפי עמדה תיאורטית זו יש קשר בין אלימות המתרחשת במסגרת פעילות צבאית , אלימות בדרכים ואלימות במשפחה . כל אלה יחד משפיעים זה על זה ביחסי גומלין בלתי מודעים בתוך סביבה שבה הכול פרוץ . תופעות מחלחלות לכל פינה ויוצרות אקלים נפשי בעל תהודה אקוסטית חריפה . עד כה תוארו העולם הארגוני כפי שהוא נתפס בעידן הפוסט-מודתי והמצבים הנפשיים שהוא יוצר או מעצים . מאחר שעולם זה מעורר חרדות וגם מעצים ומשחזר חרדות קדומות , עולה הצורך להתגונן מולו . אנסה לתאר את מנגנוני ההגנה העיקריים העשויים לצמוח מול מציאות [ 01 ( א ) פיצול : חלוקת העולם לטוב ורע אנשים - בעיקר בתפקידי ניהול — הנדרשים לקבל החלטות בתנאי אי-ודאות , עלולים למצוא את עצמם במצב שבו החוויה של המציאות כמורכבת וסבוכה הופכת להיות מאיימת מאוד . באופן לא מודע מנהל עשוי לחוש שאם באמת יחווה את מלוא מורכבותה של המציאות הוא יהיה המום , מוצף , מבולבל וחסר אונים . כדי להתמודד עם מצב זה ייתכן שייצור לעצמו באופן מלאכותי "סדר לכאורה" — סדר מזויף , שישקיט את חרדותיו לפחות לזמן-מה . סדר זה יהיה מוטעה ביסודו ובמהותו ויבוא כדי למנוע מפגש עם תחושות של בלבול ושל אי-ודאות . מנגנון הפיצול עוזר למנהל למצוא את דרכו בסוג של בטחה מדומה . פעולתו של מנגנון זה ניכרת בקבוצות בכלל וגם במסגרות ניהוליות . דוגמה בולטת לכך היא התחושה ש"אנחנו הננו הארגון הטוב והמוצלח" מול כל המתחרים "הגרועים" . "הרעים"ו הטוב נמצא בתוכנו וברשותנו והרע נמצא בחוץ . מנגנון הפיצול הוא מנגנון פרימיטיבי המאפשר את השלכתו של כל הרע החוצה — על האחר . התוצאה של השימוש במנגנון זה היא הפיכת מושא ההשלכה לאויב . זהו מנגנון מסוכן , שכן התחושה האומניפוטנטית המתלווה אליו

לעמוד קודם  |  לעמוד הבא