|
|
עמוד:13
סיווגו של מקור זה או אחר , אין בכך כדי להפוך את הכלל האמור על פניו . . 5 יש להבהיר שהלקסיקון הזה אין תכליתו להביא את ההלכות השייכות לכל מוסד משפטי הנזכר בו , אף לא בקיצור , וגם לא את מראי המקום העיקריים למציאתן של הלכות אלה . עניינו בחשיפתן של משמעויות הקניין והחיוב במונחים שונים , ובהצגת ההוכחות שיש לשייכם לקבוצה זו של מונחים . הוכחות אלה באות בין מן הדין המהותי , בין מן הפרשנות של מקורות שונים ובין מן הלשון . לעתים ההוכחה באה בקצרה ולעתים בארוכה , הכול לפי העניין . ההנחה היא אפוא שהמעיין בקי ומצוי בענייניו של המוסד המשפטי , וכאן לא נוסף אלא מה שהיה צריך להוסיפו על פי מטרתו של החיבור . מן האמור לעיל עולה שעיקרם של ערכי הלקסיקון הוא לשונות של חיוב וקניין . אליהן נוספו , מטבע הדברים , גם מונחים המציינים הפרת זכות ותוצאותיה של הפרה כזאת . כנספח טפל לכל אלה באו גם מונחים העוסקים בסדרי הדין ובענישה , והם מתאימים למאפייניהם של המונחים שהובאו בחיבור זה . . 6 כפי שנאמר ב"על , "הערב "דרך מתאימה להזכיר הנשכחות היא דרך העיון הלשוני . מטיבו של עיון זה , שאין הוא מוגבל לסוגיות משפטיות בלבד , ולכן יש סיכוי להגיע באמצעותו גם אל הפירוש המקורי , הנסתר מאתנו , של המונח המשפטי , ודרכו - אל יסודותיו של המוסד עצמו " . מובן אפוא שהמסקנות בדבר פרשנותו המילונית של שורש מסוים אינן יכולות להצטמצם לפרשנותו בתחום המשפטי . אדרבה , על פי מהלך הדברים המתואר לעיל , נקודת המוצא מצויה בתחום הלבר משפטי דווקא ; לאחר שהובהר שמשמעותו של שורש מסוים באותו התחום היא של הפרדה והבחנה , אנו עוברים אל תחום המשפט , ומנסים לבחון את תחולתה של משמעות זו גם בתחום זה . מכאן אתה למד שהמשמעות של הבחנה , הבדלה , חיתוך וכדומה מצויה בכל הפעלים הנידונים בחיבור זה , בלי הגבלה לשדה סמנטי זה או אחר ! הטיעון העולה מן הראיות המובאות בגופו של החיבור הזה הוא אפוא טיעון בדבר תורת המשמעות , הסמנטיקה , של הפועל בלשון העברית : כל הפעלים בשפה העברית נושאים את רכיב המשמעות של הפרדה והבדלה וכיוצא בזה , והוא הרכיב העיקרי שבכל אחד מהם . ( וראוי שייבדק אם אין הדבר כך בשפות השמיות בכלל , אך בחינה מקיפה של הטיעון ותקפותו בשפות אלה צריכה להיעשות בידי הבקיאים באותן לשונות . בדיקות מקריות התאימו יפה להנחתנו ( . . 7 להצדקת בדיקתו של טיעון זה , אף קודם שיוכח על פי מה שתעלה הבדיקה בגופם של הדברים , אפשר להציע כמה הנחות מוקדמות . במדע ניכרת העדפתו של העיקרון היחיד , המסביר מספר רב יותר של תופעות , על פני ריבוים של ההסברים . המדע שואל את עצמו מהי יחידת המידע הקטנה ביותר , שממנה אפשר לגזור על התחום הנחקר כולו . כך ראוי שיהא אף בלשון : "כל מה שיוכל המפרש לחבר ענייני המילות לדבר אחד הוא טוב " . אכן , כדבריו של פרופ ' גב " ע צרפתי , עד כה לא השיב הניסיון תשובה חיובית על השאלה "האם נוכל לראות את כל המלים של הלשון כקבוצה מבונה , " ? אך משום כך בלבד לא חדלה המגמה : "אם אי אפשר לתאר את כל אוצר המלים בשלמותו כקבוצה ערוכה , אפשר לתאר באופן זה חלקים אחדים ממנו , כתת מערכות מבונות " ( דהיינו
|
|