|
|
עמוד:יג
הדובר חקוקה בשיח . ב'סלונים' הראשונים היא מוצאת ביטוי בפנייה הישירה של הכותב אל הקורא . מלכיור גרים הוא הנמען הראשון שאליו מכוונות קריאותיו הלבביות של דידרו — , 'חברי' 'ידידי' או 'יקירי' — אבל הקריאות האלה מופנות גם לבני שיח אחרים , מהם חברים מוכרים , מהם ציירים , ומהם דמויות שלקוחות מתוך התמונות . ויש ב'סלונים' עוד מרכיבים לשוניים שלקוחים מן השיח האורלי ומן התכתובת האינטימית . מעורבותם הסובייקטיבית של דידרו ושל קוראיו בשיח לובשת פנים רבות ומנוגדות : מחמאות , נזיפות , בדיחות ועקיצות משולבות בשיחה המתנהלת במפתיע מעל דפי העיתון . השיח הביקורתי נותן מרחב לכל הקולות המשתתפים בשיחה : הערות והסברים , סיפורים אישיים ופתגמים , שמצטרפים כולם לקונצרט הקולות בניצוחו של דידרו . הדיאלוג מונע קיבעון מחשבתי , מגרה מן הבחינה האינטלקטואלית ומעורר את הדמיון . הוא גם לא צפוי מכיוון שבכל רגע נתון עשויה מחשבה אחת להוליך למחשבה אחרת , לא קשורה לכאורה , וכך מיתוספים סיפורים חריגים , נרטיבים זרים ואסוציאציות חופשיות . דרך הכתיבה הפילוסוף חווה חוויה של התנסות , שבאמצעותה הוא מצליח לגבש את מחשבותיו . הדבר בולט בייחוד ב'סלונים' הארוכים , שבהם דידרו מפתח כלים תאורטיים אישיים , ומעשיר את יכולת ההמשגה שלו באמצעות אותה הליכה מתעתעת כביכול של הדיאלוג הפתוח . ב'סלונים' דידרו רואה חובה לעצמו להביע את התחושות הפנימיות שהתמונה מעוררת בו . זו החוויה האמתית שעליה צריכה להתבסס הפרשנות . המילים באות למלא את מקומם של המבט ושל הרגש . השפה הפיוטית מסוגלת להמחיש את כוחו של הצבע , לבנות את האווירה , ליצור את תחושת החלל . דידרו מציע סוג של תרגום שדרכו אפשר להעביר את שפת הציור לשפת הפואטיקה המקבילה לה . הדבר בא לידי ביטוי ברשמים שהוא מייחד למשל לציורי הנוף של ורנה . ( Vernet ) כשהוא מתאר את התמונה 'ארבעת פרקי הזמן של היממה' הוא משתמש בשפה ויזואלית , באוצר מילים שלקוח מן העולם העממי והטכנולוגי כאחד , במטפורות חושניות , בקצב מוזיקלי ובחרוזים ומשקלים פונטיים כדי לשחזר מילולית את רחשי הטבע שידע מכחולו של ורנה ליצור על הבד , ואת התפעמות היופי הלירי שידע לעורר בלבו של הצופה : אילו אפקטים מופלאים של אור י מה יפים השמים ! והמים ! והחלוקה הפנימית ! איזה מגוון מדהים של מעמדים ! כאן נישא ילד שניצל מטביעה על כתפי אביו ; שם , אשה מתה שרועה על החוף , ובעלה מתאבל עליה . הים נוהם , הרוחות שורקות , הרעם רועם , אורם העמום והחיוור של הברקים מפלח את העננים , מגלה ומכסה לסירוגין את המעמד . שומעים את הרעש
|
|