|
|
עמוד:12
א"מ פורסטר הוא סופר מודרני המוסיף ליצור בדפוסי המאה התשע עשרה . ב"מסע , "להודו כמו בכל הרומנים שכתב , הוא מארגן את הנרטיב באמצעות עלילה כמיטב המסורת , שאפשר אפילו לכנותה עלילת מסתורין — אף כי אין בה פיצוח סמכותי של המסתורין כמצופה ברומן מודרני מסוג זה , והקורא חייב להביא את נקודת הראות שלו לפתרון . פורסטר גם משתמש במספר הכל יודע המסורתי , המוביל את הנרטיב בדרך המזכירה את ג'יין אוסטין . אבל , על גבי הצורות המסורתיות הללו ישנם , ראשית , מבנה ריתמי שבאמצעותו מועברת המשמעות העיקרית של הרומן ; ושנית , שיטה מפורטת של קונטרפונקט סמלי שבאמצעותו המקום וסיפור המעשה מתמזגים , ושלושת החלקים של המבנה הריתמי כרוכים זה בזה . " מרת דאלוויי" הוא ההישג המרשים ביותר של וירג'יניה וולף . ברומן זה מתרכזת וולף , כלורנס וג'ויס לפניה , בעולם הפנימי של הדמויות , והיא מפתחת גירסה משלה ל"זרם התודעה" כאמצעי לעשות כן . שיטתה שונה לחלוטין מזאת שנקט ג'ויס , "יוליסס"ב שבלי ספק היתה לו השפעה עליה . ג'ויס מנסה להשכיח מן הקורא את נוכחותו של המספר , משתדל למזער את דבר קיומו ולהעלות את מחשבותיהן של הדמויות שלו במישרין ככל האפשר , ואילו וולף מקריבה את הסבירות למען הבהירות , ומסננת את הרהוריהן של הדמויות דרך קול המספר הנוכח תמיד . כמו ג'ויס , "יוליםס"ב היא מגבילה את סיפור המעשה ברומן שלה ליום אחד ; וכמוהו גם לה שתי דמויות עיקריות . היא עושה צעד נוסף כשאיננה מפגישה כלל את שתי הדמויות במשך היום . אולם שיטת הנרטיב שלה מאלצת אותנו לנסות לקשר ביניהן , ואמנם מתברר שהן כפילים . לדיוקנה של מרת דאלוויי נוסף עומק הודות ליחס אל בפילה , ונוצרת הקבלה מעניינת בין חוויה מינית של אשה וחוויית מלחמה של גבר . ברומנים הנדונים בכרך זה מיוצג מיגוון טכניקות ותימות , אך בראש ובראשונה הם ראויים לעיון מעמיק מכיוון שיצירות איכותיות כאלה משפיעות על חיינו . כמו בדבריו המאלפים של לורנס ; "הדרך שבה זורמת ונרתעת אהדתנו היא הקובעת באמת את חיינו . ומכאן חשיבותו העצומה של הרומן שנעשתה בו מלאכה ראויה לשמה . בכוחו לקבוע את אופיה ומגמת פניה של תודעתנו האוהדת , והוא מסוגל להרחיק את אהדתנו ברתיעה מדברים שגוועו . "ומתו
|
|