|
|
עמוד:13
והאישות אינן חלות בבת אחת אלא בזו אחר זו : תחילה היא קנויה לעבדות גרידא ; אולם אדוניה זכאי ואף מצווה לקנות אותה אחר כך לאישות - ובאותה שעה תפקע העבדות מאליה . בדרך זו אף אחת משתי ההלכות האלה לא נתקיימה במלואה - אך כל אחת מהן קיבלה לפחות ביטוי חלקי . ועתה גם שיטת הפרשנות של שתי ההלכות הסותרות דומה לשיטת הפרשנות של שני הסיפורים הסותרים . תחילה עלינו לפרש כל הלכה במסגרת המידה האלוהית שהיא תלויה בה . פירוש זה יתאים תמיד לפשוטו של המקרא , על פי המשתמע בלשון בני אדם . אולם שתי ההלכות המתקבלות בדרך זו סותרות זו לזו , שהרי הן נובעות משתי הנהגות אלוהיות . ולפיכך נוכל לקיים את שתיהן רק בדרך הפשרה ה ' משתפת ' את המידות האלוהיות . ואם נרצה עדיין לקיים את מה שמצאנו כתוב בתורה , יהיה עלינו להוציא את הכתוב מפשוטו ולפרש אותו בדרך המדרש : כאילו חובת אדוניה לתת לה שאר כסות ועונה איננה חלה מיד אחרי שנמכרה לו , אלא רק אחרי שהפקיע את עול עבדותה והפך אותה לאשתו " . בסתירות שנידונו עד כה מביאה התורה את שני הסיפורים או את שתי ההלכות במלואם - כמות שהיו ראויים להיכתב במסגרת המידות שהם תלויים בהן . אולם ברוב המקומות שיש בהם סיפורים סותרים נוהגת התורה בדרך אחרת . אין היא מביאה את שני הסיפורים של שתי ההנהגות האלוהיות זה בצד זה , אלא היא משלבת את הפסוקים של שני הסיפורים האלה ויוצרת מהם סיפור אחד , כגון בפרשת המבול או בפרשת מכירת יוסף . עצם השילוב הזה יוצר סתירות וכפילויות רבות בין הפסוקים התלויים בהנהגות שונות . בפרשות מסוג זה חייב הפרשן להעמיד את הפסוקים התלויים בהנהגה אחת כנגד הפסוקים התלויים בהנהגה האחרת . כתוצאה מכך יעלו בידיו שתי מערכות של פסוקים , שכל אחת מהן מוסרת סיפור דומה - אך שני הסיפורים יהיו סותרים זה לזה בפרטים לא מעטים . ודבר זה כבר יביא מאליו לידי כך שהוא יפרש את הפרשה האחת שלוש פעמים זו אחר זו . תחילה יפרש את הסיפור העולה מן הפסוקים של ההנהגה האחת , ואחר כך יפרש את הסיפור העולה מן הפסוקים של ההנהגה האחרת ; ושני הסיפורים האלה יתאימו לפשוטם של המקראות המספרים אותם . רק אחר כך יוכל לפרש את הסיפור העולה מן הפרשה כמות שהיא כתובה לפנינו - אחרי שכבר נשתלבו בה הפסוקים של שתי ההנהגות ונצטרפו לסיפור אחד . סיפור זה מגשים את שיתוף שתי ההנהגות הסותרות , ורק הוא הסיפור . 11 ראה עוד על כך את מאמרי 'אמה עברייה ושפחה חרופה , ' מגדים טז , תשנ"ב , עמ' ; 36-19 והשווה גם את האמור במבוא לספרי פרקי מועדות , ירושלים תשמ"ו .
|
|