|
|
עמוד:4
השונה שלנו מוצעת כאן חלוקת זמן שונה . נתמקד בפרק הזמן שבין 1949 וראשית . 1956 בתקופה זו מדיניות הביטחון השוטף היתה קשורה באופן הדוק למאמציה של ההנהגה הישראלית לייצב ולקבע את הסטטוס קוו . נקודת ההתחלה מוכתבת על ידי העובדה שהנושאים האמורים צצו מיד לאחר החתימה על הסכמי שביתת הנשק והיו , במידה ידועה , תוצאה שלהם . כנקודת סיום משמש מועד השינוי היסודי והמהותי בתפיסת הביטחון של ישראל . בראשית 1956 היה ברור שגורלו של משטר שביתת הנשק נחרץ , והעימות בין ישראל למצרים שוב לא היה קשור לאופן הוצאתו לפועל של הסכם שביתת הנשק , אלא להערכה הישראלית שסכנת המלחמה קיימת ומוחשית . על כתיבתה של היסטוריה קשה היא כתיבתה של היסטוריה , וקשה שבעתיים כתיבתה של היסטוריה הקשורה בטבורה לחוויותיו ולעולמו של הכותב . משמעותם של הדברים שמציג חוקר ישראלי משפיעה באופן ישיר על עולמו שלו , ותפישותיו והשקפת עולמו משפיעות ללא ספק על דרכו בבחינת העבר , שהוא גם עברו . בעיה זו אכן הטרידה ומטרידה את החוקרים שביקשו להתמודד עם חקר הסכסוך בהיבטיו השונים . תעיד על כך העובדה שככל שרבו המחקרים של חוקרים ישראלים , כך רבו החיבורים שבחנו את ההיבטים ההיסטוריוגרפים של חקר הסכסוך , בבחינת 10 ' למי ולמה אנו . 'עמלים התפתחותו של העיון ההיסטוריוגרפי נעשה בצל המאבק המילולי בין ה'היסטוריונים , 'החדשים לבין ה'היסטוריונים . 'הישנים אני מבקש במפורש שלא להשתלב בעימות ובוויכוח האמורים . ה'היסטוריונים החדשים' לא חידשו בדרך כלל לעומת קודמיהם אלא במה שהמסמכים שהיו בידיהם סיפרו להם . חדשנותם איננה בגישתם המדעית ובשיטות המחקר שלהם , אלא בעצם פנייתם לארכיונים שנפתחו בפניהם , ולא בפני קודמיהם . גם החיבור הנוכחי מבקש לדבוק בתעודות ובמסמכים , ולתאר ולהבין תקופה על סמך מה שאפשר ללמוד מהם . המחקר הנוכחי עניינו בהיסטוריה צבאית מדינית , לא פחות מאשר בהיסטוריה של המזרח התיכון . הוא עוסק בבעיותיה הבטחוניות של ישראל , תוצר מובהק של מה שחשבו ומה שהבינו מנהיגיה , אך גם תוצר של הסביבה שבה נמצאת ישראל ושל יחסי הגומלין שלה עם סביבה זו . לכן ייבחנו בעיותיה הבטחוניות של ישראל בהקשר אזורי ואף מעצמתי , ויתוארו אופן הבנתה של ההנהגה הישראלית את המרחב שבתוכו פעלה , כוונותיה ורצונותיה , והשפעת מעשיה על התנהגות שכנותיה . ההשפעה שהיתה למעשי הצד השני על התפתחותה של תפיסת הביטחון השוטף של ישראל , תבוא אף היא לידי ביטוי . התיאור במקביל של תפיסות הצדדים מבליט את החשדנות ההדדית ואת חוסר
|
|