|
|
עמוד:2
בין שני 'סוגי : 'ביטחון הביטחון היסודי והביטחון השוטף . הסוג הראשון התייחס למלחמה כוללת שצה"ל הכין עצמו לקראתה . הסוג השני כלל את שאר הפעילות של כוחות צה"ל באופן שוטף בימי שלום . אבל פירוש הדבר היה התעלמות מהאופי המיוחד של תפיסת הביטחון השוטף בישראל , כפי שהתפתחה במרוצת שנות החמישים . בהמשך הדברים נראה , כי חרף האלימות שהיתה קיימת לאורך התקופה , וחרף העובדה שהצדדים המעורבים הרבו להתחכך ולהתנגש אלה באלה , הנה פעילות הביטחון השוטף התנהלה זמן רב , מושגית ומעשית , בלא קשר לביטחון היסודי . פעילות הביטחון השוטף נועדה לשמר את הסטטוס קוו הטריטוריאלי והדמוגרפי שנוצר לאחר מלחמת העצמאות ולבצר אותו . השינוי שחל בשלב מסוים בגישתה זו של ישראל לא נבע ממערכת היחסים בינה לבין שכנותיה . התקריות הנמשכות השפיעו , ללא ספק , על האווירה שנוצרה במערכת היחסים ההדדית , אך בראש ובראשונה היו אלה התפתחויות אזוריות שעשו לפתע את סכנת המלחמה מרחוקה ובלתי מוחשית לקרובה ואפשרית . ישראל לא יצאה למלחמה בשל בעיות הביטחון השוטף , אלא בשל שינויים בסביבתה הגיאו אסטרטגית , שהולידו הערכה כי המדינות השכנות מתכוונות , יותר מתמיד , לצאת להתקפה . רוצה לומר , למרות האופי האלים שלבשה לעיתים פעילותם של כוחות הביטחון במאמציהם לממש את הסכמי שביתת הנשק ברוח הפרשנות הישראלית , מטרתם היתה להמשיך ולקיים את משטר שביתת הנשק בפני עצמו . הביטחון השוטף הוא מונח המלווה את העשייה הבטחונית של ישראל מאז קום המדינה . הספרות המחקרית , שהרבתה לעסוק במכלול הגורמים הלאומיים המרכיבים ויוצרים עוצמה וביטחון ברמה הלאומית , או בביטחון יסודי , כמעט ולא עסקה בו . מרבית המחקרים שעסקו במדיניות הביטחון של ישראל התרכזו 3 בהיערכות הישראלית לאפשרות של מלחמה כוללת . אם תוארו בהם יחסי ישראל עם שכנותיה בשנים , 1956-1949 היה זה בהקשר של הביטחון היסודי וזיקתן של בעיות הביטחון השוטף למצב הביטחון הלאומי של ישראל . מרבית החוקרים שהתמקדו ביחסי ישראל ושכנותיה תיארו את הנסיונות לקדם תהליך של שלום או את התפתחותו של הקונפליקט הישראלי ערבי בהקשרו 4 הרחב . אבנר יניב ויונתן שמשוני אמנם עסקו בהיבטים מסוימים של הביטחון 5 השוטף , אך התמקדו בהסתננות ובתגובותיה הצבאיות של ישראל כלפיה ובאלה בלבד . הדיון שלהם הוצר עוד יותר מכיוון שבחנו את הסוגיה בהקשר של ההרתעה , כרכיב במדיניות הביטחון של ישראל . נקודת מבט צרה נמצאת אצל בני מוריס וזכי שלום . הם עסקו אמנם ישירות בסוגיות הקשורות בביטחון השוטף , אך עיקר הדיון שלהם התרכז בבעיית ההסתננות ופעילות התגמול של ישראל . מרדכי בר און הרחיב יחסית בעניין הביטחון השוטף , אך התמקד בשנים -1955 7 , 1957 ובדרך למלחמת סיני .
|
|