|
|
עמוד:3
מבוא הדרישה לנביא תנועת ההשכלה העברית חיפשה את המודלים שלה במקרא . היא אימצה את הנחת היסוד של שלוש הדתות המונותיאיסטיות הגדולות שמייסדן הוא לא אב , לא מלך , לא כוהן , ואף לא גיבור , אלא נביא . הנביא הוא גיבור תרבות בעל אנרגיה ארכיטיפית , שהספרות המערבית בכלל והספרות העברית בפרט ניסו לממשו כמכשיר רטורי ראשון במעלה כשאיפתן הבלתי נלאית לכבוש את לבם ואת תודעתם של הקוראים . החורה אל המקרא אינה המצאה של תנועת ההשכלה ו קדמה לה , כידוע , שירת ספרד בימי הביניים . אבל שירה זו , בפנותה אל המקרא , לא שאפה לשנות את המערכת התרבותית הערכית של העם אלא לחזק אותה . בשירה זו , האל היה , הווה ויהיה במרכז לעולם ועד ; היא גם לא אימצה את דמות המשורר הנביא כדמות מפתח בעולמה , למרות החזרה אל המקרא והקסם שהילכו דמות הנביא והנבואה על דמויות המפתח בהגות היהודית של ימי הביניים ( העשל , . ( 1977 תנועת ההשכלה העברית פנתה אל המקרא ואל דמות הנביא כחלק ממאבקה לשינוי ערכים בעולם היהודי . היא שאפה להחליף סולם ערכים תיאוצנטרי , שהאל עומד במרכזו , בסולם ערכים אנתרופוצנטרי , שהאדם עומד במרכזו , ובהשאלה . ארון ספרים אחד באחר ; ובהזערה נוספת : ספר אחד במשנהו ( הלקין , תש"מ : , 23-9 . ( 77-72 משום כך רק טבעי הוא שמייסדיה ודובריה של המערכת הספרותית החדשה ביקשו ואימצו , ביודעין או שלא ביודעין , מבני עומק ארכיטיפיים כדי להעניק עוצמה רטורית למחברי הספר או לגיבוריו , ובעיקר לתביעתם לשינוי ערכים טוטלי בעיצוב פני היהודי החדש , עמו ותרבותו . וייזל בשירי תפארת , ( 1811-1789 ) האפוס השירי הראשון של השירה העברית 1 ודי אם נזכיר רק כמה מן ההתחלות , שחלקן שנויות במחלוקת : לשון לימודים ומעשה שמשון ( 1724 ) של רמח"ל ( ראה : שביט , ;( 59-56 : 1987 הבאור והתרגום ( 1783-1780 ) של מנדלסון ; נחל הכשור ( 1783 ) והמאסף !( 1829- 1784 ) ולבסוף , שירי תפארת ( 1789 ) של וייזל .
|
|