|
|
עמוד:ט
פתח דבר בפתח דבר לספר יהדות מזרח אירופה כין שואה לתקומה 1948-1944 ( המרכז למורשת בן גוריון , , ( 1987 נכתב : 'הסולידריות היהודית הלאומית והסיוע ליהודים נרדפים הם מאבני היסוד של המחשבה וההתנהגות היהודית האינדיבידואלית והציבורית במרוצת הדורות , והגיעו לשיאם בהיקפם ובדפוסיהם הרבגוניים בעת החדשה ' . ואמנם החלק השלישי של הספר הוקדש לנושא זה . כדי להרחיב את היריעה ההיסטורית והגיאוגרפית הוחלט לקיים באוניברסיטת בן גוריון בנגב כנס בינלאומי מיוחד על הנושא 'סולידריות לאומית והצלת יהודים נרדפים בתולדות ישראל בעת , 'החדשה בהשתתפות חוקרים מישראל ומחוץ לארץ . בעקבות הכנס שהתקיים באפריל 1986 פנינו גם למרצים ולחוקרים שלא השתתפו בו , וביקשנו מהם להכין מאמרים העוסקים בנושא . את היענותם האדיבה אנו יכולים להגיש לקורא בכרך זה . הסולידריות היהודית הלאומית בעת החדשה פועלת בשלושה מישורים , במישור המקומי , הלאומי והבינלאומי , והיא מורכבת בעת ובעונה אחת מפעילות פרטית ומפעילות ציבורית מאורגנת . הפעילות הציבורית המאורגנת החלה עם כניסת גורם חדש לזירה ב : 1948 מדינת ישראל כגוף ריבוני . אז נוצר מערך היסטורי חדש בתולדות ישראל שמשמעותו מחויבות הדדית כפולה : מחויבותם של יהודי התפוצות לאחיהם במצוקה ולמדינת ישראל ומחויבותה של האחרונה ליהודי התפוצות . המחויבות לסולידריות יהודית , כפי שעומדים על כך מחברי המבואות אילן טרואן ויעקב בלידשטיין , היא תוצר ההיסטוריה היהודית ארוכת הימים ומרובת התלאות של פזורי ישראל , שיצרה את הצורך המתמיד לסייע ליהודים הנרדפים על אמונתם או על השתייכותם הלאומית ולהצילם . אולם את השורשים למחויבות זו יש לחפש לא פחות במסורות ישראל ובציוויי ההלכה המקודשים הכוללים את רעיון ההצלה , הסיוע לזולת , פדיון שבויים ואת הכלל של כל ישראל ערבים זה לזה . התקופה הנדונה בחלקו הראשון של הספר 'מפרשת דמשק ועד למלחמת העולם הראשונה ' ( 1914-1840 ) היא אחת התקופות הבולטות שבהן נוצרו דפוסי מחשבה ופעילות חדשים למען היהודים הנרדפים בקרב קהילות ישראל באירופה , באסיה ובאפריקה . בהשפעת תהליכים וגורמים כבדי משקל , כגון אמנציפציה , אנטישמיות מודרנית ולאומנות , נוצר כאן מעבר אטי , מתמיד וקבוע מהמישור הקהילתי למישור הלאומי ואף הבינלאומי . אולם לא פחות חשוב בתקופה זו הוא המעבר מצורת הסולידריות היהודית השתדלנית המקובלת במשך דורות לסולידריות חדשה -
|
|