|
|
עמוד:2
המערכת והוא אז בחור ישיבה " , נזכר עורכו של אחד העיתונים היהודיים שיצאו באותם ימים בפולין : "הוא הושיט לי צרור כתבי יד משלו . הבחור בעל הפיאות הארוכות והעיניים החולמות עורר בי משום מה תשומת לב מיוחדת . עוד בערבו של אותו היום עיינתי בסיפור ובשיר משלו . הוקסמתי מכשרון הכתיבה שלו ומכושר ביטויו . ביכורי פרי עטו פורסמו על כן במוסף לספרות של עיתוני " . אחרי אושוויץ עשה דינור כל מאמץ כרי להשכיח את ספרו הראשון ואף העלים אותו מכל ספרייה ; במקביל הסתיר את שמו הקודם , פיינר : אושוויץ שגזלה ממנו את משפחתו , כמו גזלה ממנו גם את זהותו כאדם והותירה רק את האסיר . הוא התחיל לכתוב על השואה סמוך מאוד לאחר שניצל , בעודו שוהה באחד המחנות של הצבא הבריטי , ליד נפולי , איטליה . שעתו דחקה . הוא חשש שלא יספיק . גם הרופאים חשבו שלא יחיה , והוא הרי נדר נדר למתים , שבועה נשבע להיות להם לקול , לגולל את סיפורם כעד . כ 40 שנה לאחר מכן נזכר : "התיישבתי לכתוב ושבועיים וחצי לא קמתי ממקומי כמעט . מסרתי את כתב היד לחייל כדי שיעבירו לארץ ישראל . החייל קרא בעמוד הראשון את שם הספר , 'סלמנדרה , ' רכן מעלי ולחש : 'את שם המחבר שכחת לרשום ' . נזעקתי נגדו : 'שם המחבר !? הם שהלכו אל הקרמטוריום , כתבו את הספר הזה ! רשום את השם שלהם : ק . צטניק "' . כך נולד שמו הספרותי . את שמו האמיתי החליף , כרבים אחרים , לשם עברי - דינור . האותיות ק . צט . ( KZ ) נגזרו מהמלה הגרמנית - Konzentrationsiager מחנה ריכוז . החייל שלקח אתו את "סלמנדרה" היה שחקן בררן ושמו אליהו גולדנברג ; הוא שירת בבריגרה היהודית שפעלה במסגרת הצבא הבריטי . בשובו לתל אביב הביא גולדנברג את כתב היד לזלמן רובשוב , הוא זלמן שזר , שכיהן אחר כך כנשיאה השלישי של מדינת ישראל . רובשוב מסר את הרפים לסופר י . ד . ברקוביץ , שתרגם אותם מיידיש לעברית ופרסם את הספר בהוצאת "' דביר" עוד לפני שהמחבר עצמו הגיע ארצה . היה זה אחד מספרי השואה הראשונים שפורסמו בארץ . אחר כך כתב ק . צטניק גם את "בית , "הבובות את " קראו לו פיפל" ואת "כחול , "מאפר וכולם יחד - "כרוניקה של משפחה יהודית במאה העשרים . " למעשה היה זה רומן אוטוביוגרפי אחד . לימים כתב עור ספרים . הוא תיאר את שגרת המוות באושוויץ , ריווח בפירוט נורא על מעשי סאדיזם , לרבות התעללות מינית בנערות ובנערים . חייגתי אליו ביראה גדולה ; לא הכרתי אותו קורם לכן . כשקראתי לראשונה את "פיפל" הייתי נער . מעולם לא קראתי על השואה דבר שזעזע אותי יותר . בקריאה חוזרת מצאתי בספר לא מעט קיטש ופורנוגרפיה , אך אני שייך לדור שלם של ישראלים שזיהו את השואה בעיקר עם מה שקראו בנעוריהם בספריו של ק . צטניק . רק מעטים ידעו מיהו . במשפט אייכמן נדרש להזדהות לראשונה
|
מקסוול-מקמילן
|