הקדמה

עמוד:13

המדינה היו גורמים לאומיים ערביים שפעלו לשימור הזהות הערבית פלסטינית , ואיתה שימור ההתנגדות למדינה , תהיה אשר תהיה התנהלותה . הממסד הישראלי , מצדו , ראה בשימור הזהות הזו סכנה , ולכן ניסה לעקור אותה וליצור במקומה זהות ייחודית , חדשה , "ערבי ישראלי" ( המפלגה הקומוניסטית , מפלגה יהודית ערבית בהגדרתה , ניצבה בתווך בין הגישות הללו . ( זהות כזו , הניחו הערביסטים הממסדיים הישראלים , תאפשר קבלה של המדינה ואולי גם קבלה שבשתיקה של מעמד המיעוט . אמת , הזהות הערבית ישראלית לא היתה "המצאה" של המדינה או מניפולציה של הממסד . במובן ידוע , גיבושה של הזהות החדשה הזו היה בלתי נמנע לאור הנסיבות שנוצרו לאחר מלחמת - 1948 ובראשן קיומו של מיעוט ערבי במדינה יהודית , שהיה מנוע מקשרים רציפים עם העולם הערבי . אך נראה שמוסדות השלטון עודדו את התפתחותה תוך ניסיון לעצב אותה במנותק ככל הניתן מהזהות הערבית הלאומית בכלל והזהות הערבית פלסטינית בפרט . כדי לגבש זהות ערבית ישראלית פעלה המדינה להשתקת הנרטיב הפלסטיני , או הנרטיב הערבי הלאומי , בכל הקשור למלחמת 1948 וגם ביחס לאירועים מאוחרים יותר . גם כאן היה לסייענים תפקיד נכבד . בכל כפר , עיר וקהילה פעלו מודיעים שדיווחו לשלטונות על אנשים שהתבטאו נגד מהלכי המדינה , מחו על גירוש מסתננים ועסקו בפעילויות אופוזיציוניות . זירת הלשנות עיקרית היו בתי הספר . תלמידים דיווחו על מוריהם שדיברו בעד השבת הפליטים , מורים דיווחו על עמיתיהם שביקרו את הממשל הצבאי , מנהלים הלשינו על תלמידיהם . המטרה היתה ליצור תחושה שעיני השלטונות ואוזניהם פקוחות בכל מקום . ליצור חרדה . להשתיק . ומתוך השתיקה אמור היה לצמוח "הערבי , "החדש הערבי הישראלי . מהלכיה של המדינה , כמעט ללא יוצא מן הכלל , זכו לתמיכה ולסיוע מצד גורמים בציבור הערבי בישראל . מוח'תארים וחברי כנסת מסוימים הביעו תמיכה גורפת במדיניות הממשלה ; אישי

לעמוד קודם  |  לעמוד הבא