|
|
עמוד:13
מול פסלו של הרצל " כל זה היה ציונות" אי שם על תל , מעל לכביש המוליך מתל אביב לחיפה , ניצבת מעין צללית בדמותו של תיאודור הרצל . זו תרומתה של עיריית הרצליה להעמקת התודעה הציונית בישראל . אורי ליפשיץ , הפסל , יצר הרצל נלעג למדי : דמותו שטוחה כגזיר עץ , הוא לובש פראק שחור וניצב על בריכת מים י כדי שלא ייפול הוא קשור למקומו בחוטי ברזל . שנים אחדות לאחר הקמתו שופץ הפסל ; באותה תקופה התנוסס תחתיו שלט גדול ועליו שמו של הקבלן : מחמיד מוחמד . עם סיום העבודות שוב נראתה מתחת לפסלו של הרצל הכתובת המקורית : "הרצליה אגדה של , "עיר רמז למשפט המפורסם ביותר המיוחס לחוזה המדינה - "אם תרצו אין זו . "אגדה סיפורה של הציונות מצדיק את המשפט הזה . לאחר מאה שנות פעילות הובילה התנועה הציונית חלק מהעם היהודי לעצמאות חלקית בחלק מארץ ישראל , אך חרף מגבלותיו - הסיפור הוא סיפור של הצלחה . הכמיהה לארץ ישראל מלווה את היהודים מאז ומתמיד . נושא מרכזי בכתביהם , החל בתנ"ך , היא הייתה לאחד ממרכיבי הזהות היהודית . יהודים בכל ארץ ובכל זמן האמינו ביציאת מצרים ובמתן תורה , במלכות ישראל , בגלות בבל ובשבועת הגולים י "אם אשכחך ירושלים - תשכח . "ימיני שנה שנה גם נדרו : "לשנה הבאה . "בירושלים רוב היהודים לא ניסו אמנם לחזור לארץ ישראל ; הארץ הייתה מחוז חפץ דתי , לעתים
|
|