|
|
עמוד:10
שלום זה לפעמים יותר מסובך מאשר לנהל מלחמה . אנחנו רואים את זה מאז שהתחילו מגעי השלום ומערכת היחסים שלנו עם מצרים ועם ירדן - אין ספק שהשפה מקרבת לבבות . גם כשאתה הולך בשוק ואתה מדבר עם בן אדם שאתה יודע את השפה שלו , אתה פתאום רואה איך הלבבות נפתחים ונוצרת תקשורת אחרת . אלה שחיים כאן יודעים את השפה שלנו ולומדים אותה כי הם מיעוט והשפה העברית מהווה מקור כוח להשתלבות בחברה ובמדינה . אבל אנחנו צריכים לראות בשפה הערבית כלי גם לקרב ולתקשר , וזו החשיבות של השפה בעיניי . במישור של שירות המדינה , קיימים ערבים תושבי המדינה שלא יודעים עברית , וכשהם באים לקבל שירותים אז בהחלט צריך לתקשר איתם . הערבית היא שפה שהוכרזה כשפה רשמית שנייה במדינת ישראל , וצריך לראות את זה כך ולהתייחס בהתאם . יעקב רוזן : אנחנו מיעוט במזרח התיכון . כמו שהמיעוטים אצלנו למדו את השפה כי הם מבינים שכדי להתקיים כאן הם צריכים לדעת אותה - כדי להמשיך להתקיים כחלק מהאזור ולא כשלוחה של משהו אחר מבחוץ חייבים לדעת את השפה . גרתי 11 שנה במדינות ערביות עם דרכון ישראלי והזדהיתי בתור ישראלי , והם מאוד העריכו את זה שאני יודע את השפה שלהם . יש אספקט חשוב יותר , שהוא העניין של השלום . אנחנו בעצם משדרים זלזול באי נכונות שלנו ללמוד את השפה הערבית . אנחנו משדרים לסביבה שלנו שאנחנו לא מעוניינים בה . פרופ' חגי ארליך : אני חושב שההבחנה הראשית היא בין המידע לבין ההבנה . מידע אפשר להשיג גם בלי ידע השפה - אנחנו מפוצצים היום במידע שמגיע מכל הכיוונים והוא מספיק כדי לדעת את האויב - אבל כדי להגיע להבנה צריך ללמוד את השפה , כי השפה היא גם מאגר המושגים של האחר . יצחק שדה פעם אמר : " אם אתה רוצה להבין את השכנים , למד את . "המשוררים אני חושב שכדי לספק את הצורך הבסיסי להגיע למגע עם מערך המושגים של הזולת - למה הוא מתכוון כאשר הוא אומר מילה מסוימת או מתבטא במשפט מסוים , איך הוא מבין סיטואציה - אין דרך אחרת מאשר ללמוד את השפה . מדוע רוב הציבור אינו מעוניין בלימודי ערבית ? פרופ' אייל זיסר : באוניברסיטה יש יחידה לשפות זרות , סטודנטים יכולים ואף מתבקשים ללמוד שפה זרה - והשפות הפופולריות ביותר הן סינית ואחריה ספרדית . ההסתגרות שהמרחב כופה עלינו משפיעה . ערבית נראית כלא מספקת אפשרויות כלכליות או תעסוקתיות , את העולם הגלובלי היא לא מעניינת . אני נתקל יותר ויותר במורים שמלמדים ערבית , ואין אצלם כבר את העניין של מזרחנות . אם פעם דיברנו על קבוצה נבחרת שידעו שמגיעה אחר כך למודיעין , היום לא כל מי שלומד ערבית מקומו במודיעין מובטח . הצורך של הצבא באנשים שיודעים ערבית הולך ופוחת . דבר נוסף הוא מעמדה של הערבית . הבוז , הגזענות . הראייה שזה נחות , התפיסה של " מה כבר יכול להיות מעניין או רלוונטי . "בתרבותם יש גם קשיים אובייקטיביים . אם מורה או מנהל רוצה לפתוח כיתה למרות התנגדות ההורים , אז משרד החינוך מערים קשיים משלו . ועומדת השאלה מה נלמד , ערבית מדוברת או ספרותית . אם הילד לומד ערבית מדוברת זה לא מתאים למצרים , ועם ערבית ספרותית הוא לא יוכל לדבר עם אנשים ברחוב . אבי לקח : הדבר החשוב כאן זה המוטיבציה ללמוד ערבית אצל צעירי ישראל , והטריגרים השתנו במהלך השנים . יש אנשים במדינת ישראל שרואים בערבים , גם אלו שגרים במדינה , מעין יריב ומתנגדים ללמוד את שפתו , וזה גם מה שהם משדרים לילדים שלהם . גם הורים שלא חושבים כך תוהים איך זה יכול לקדם את הילדים בחיים . כפי שנאמר , סינית יותר אטרקטיבית היום מערבית . גם העניין שהוזכר , האם ללמוד ערבית ספרותית או מדוברת . כדי ללמוד משהו צריך לראות את הפירות בהישג יד , ואז זה נותן איזושהי מוטיבציה . בתקופות מסוימות , כשמשרד החינוך החליט שלומדים ערבית ספרותית בלבד , מי שלמד לא הצליח לתקשר . אחר כך החליטו ללמד מדוברת . הרעיון הוא לשלב את הספרותית והמדוברת בצורה כזו שהנער והנערה ירגישו סיפוק מיידי . פרופ' חגי ארליך : יש חוט שני שעובר לאורך ההיסטוריה שלנו , שאני חושב שאולי הוא מסביר חלק מהסיבות , וזו שאלת המעבר בין אופטימיות לפסימיות . בימי " , "השומר למשל , הסתובבו עם כאפיות ונראו ודיברו כמו ערבים מתוך רצון להתערות , גם מסיבות של להכיר את השכן וגם מסיבות של " דע את . "האויב לאחר מכן , במאורעות , 1939-1936 כשהתחיל ייאוש , התחילו להתנתק מהשפה הערבית , כי דובריה היו האויב . התקופה שאני התעצבתי במגמה המזרחנית הייתה תקופה די אופטימית , שנות ה , 60-50 עידן הלאומיות הפאן ערבית . שכנינו ואויבינו הגדירו את עצמם על בסיס שפתם ופיתחו לאומיות חילונית שאף שהייתה עוינת , התבססה על מושגים מודרניים , סוציאליסטיים ואחרים . הערביות הזאת חיפשה את העתיד , ואת זה אפשר היה להבין , ועם זה ניתן היה להתמודד . למדנו ערבית כדי ליצור דיאלוג , או להמשיך ביריבות עם עתיד זה . גם בתקופת אוסלו , משניעורו תקוות מחודשות , הייתה פריחה של לימודי ערבית . היום נראה שהתחלף הדיסקט . רבים מקרב שכנינו מגדירים עצמם על בסיס אסלאם פוליטי , לא ערביות . הקיצונים פונים אל העבר , ללוחמנות דתית ובמושגים שעמם קשה ליצור דיאלוג של ממש . גם אצלנו , אעז לומר , השתרבבו מורשות של קדושת העבר על חשבון הלאומיות העברית המודרנית . אנו אבי לקח : יש אנשים במדינת ישראל שרואים בערבים , גם אלו שגרים במדינה , מעין יריב ומתנגדים ללמוד את שפתו , וזה גם מה שהם משדרים לילדים שלהם . גם הורים שלא חושבים ככה תוהים איך זה יכול לקדם את הילדים בחיים
|
|